Bringing behaviour change techniques into practice: Making use of available tools

By Marta Moreira Marques, NOVA University of Lisbon, Portugal

Behaviour change techniques are the building blocks of behavior change interventions. Whether you are trying to help someone increase their physical activity, stop smoking or better adhere to a medication regimen, behavior change techniques are the tools you have at your disposal. Common behavior change techniques include things like goal-setting, self-monitoring, providing information about a behaviour and managing emotions.

(more…)

Effective risk communication is about more than behaviour change: let’s talk about personal risk appraisals

By Victoria Woof and David French, Manchester Centre for Health Psychology, University of Manchester, UK

Traditionally in medicine and health psychology, healthcare professionals have provided patients with their personalised disease risks with the aim of preventing disease. Where risk communication facilitates changes to health behaviour, it can potentially reduce the development of disease and find diseases at treatable stages. For instance communicating the risk of cardiovascular disease to promote the uptake of physical exercise and improved diet to reduce risk. However, there are other possible aims and outcomes to consider when delivering information about disease risk. Further, the goals of healthcare professionals and patients or members of the public may not always be aligned. Several related goals of risk communication have been identified, including facilitating informed choices and producing appropriate affective responses, as well as motivating behaviour change.

(more…)

להישאר בריא בעבודה על ידי עיצוב משרה (Job crafting)

By Janne Kaltiainen and Jari Hakanen, Finnish Institute of Occupational Health

אילו חלקים בעבודה שלי נותנים לי מוטיבציה, מרתקים אותי והכי מועילים לרווחתי? מה אני יכול לעשות כדי לקבל יותר מהדברים האלה בעבודה שלי?

לאחר שהחלה להרגיש לחוצה, מעט משועממת ו”תקועה” בעבודה, אחות בעלת קריירה ארוכה ומומחיות מקצועית החלה לשאול את עצמה את השאלות הללו. התשובות לשאלות הללו הובילו אותה להתחיל להדריך כמה מעמיתיה הצעירים, דבר שעזר לה להרגיש כשירה יותר בעבודתה ומחוברת יותר לעמיתיה, ולמצוא שוב משמעות בשגרת היום-יום שלה. השינוי הקטן הזה באופן שבו עשתה את עבודתה שיפר את רווחתה הקשורה לעבודה, וחשוב מכך, לא פגע בתפעול הכללי וביעילות של בית החולים. במקום זאת, ההדרכה גרמה לעמיתיה להרגיש שתומכים בהם יותר והאווירה הכללית בעבודה השתפרה. (more…)

בניית שיתוף פעולה בין מחקר התנהגותי ופרקטיקה טיפולית, לטובת שיפור הבריאות

נכתב על ידי קת’רין בראון, אוניברסיטת הרטפורדשייר, בריטניה.

התוכן של בלוג זה נגזר בחלקו מתוך חוויותיי האישיות בעבודתי בתפקיד המשלב בין אוניברסיטה למחלקה ממשלתית האמונה על בריאות הציבור. בתפקיד זה  הזדמן לי ליישם את המחקר שלי על פיתוח התערבות והערכת מיומנויות  בפרקטיקה.

בין אם אתם, מנהלים, מתכננים או מעניקי או מקבלי שירותי בריאות, רוב הסיכויים שיש לפחות התנהגות אחת שאתם צריכים שצרכני השירות שלכם ישנו, לטובת השגה מוצלחת של מטרות השירות. זאת מכיוון, שללא קשר לסוג המחלה אליה השירות מופנה, בין אם מדובר במחלות מידבקות (לדוגמה- שפעת, Covid-19, שחפת, זיהומים המועברים ע”י מין) או לא-מידבקות (לדוגמה- מחלות לב, מחלת ריאות חסימתית כרונית, סוכרת מסוג II, השמנת יתר), הדרך בה אנשים מתנהגים תורמת לנטל (burden) הכללי מהמחלה. אין זה אומר שיש להאשים אנשים בבריאותם הלקויה ולהחשיב אותם כאחראים היחידים על בריאותם ורווחתם- ההפך הגמור! מצבו הבריאותי של אדם הוא בין היתר תוצאה של גורמים גנטיים, ביולוגיים, סוציאליים וסביבתיים. התחשבות בגורמים הללו היא הכרחית לשיפור ושמירה על הבריאות. 

(more…)

אבדות (ומציאות) בתרגום: תקשורת יעילה עם מטופלים 

Zuzana Dankulincova, Pavol Jozef Safarik University, Slovakia

בעוד שמרבית החוקרים מודעים לכך שהפצת תוצאות המחקר מהווה חלק מאחריותם האתית כלפי משתתפי המחקר (וחפצים בכך שלממצאי המחקר שלהם יהיו השלכות ברורות ומעשיות), המעבר ממודעות לראיות אל עבר יישום נרחב עשוי להימשך זמן רב. ידע מדעי אינו תמיד מיושם בפרקטיקה היומיומית; כאשר זה קורה, זה בדרך כלל לא נעשה באופן עקבי או שיטתי.

מדוע זה קורה? מעקב אחר המספר העצום של מחקרים, התערבויות והמלצות עלול להיות מציף עבור ספקי שירותי הבריאות. בעת סקירת ראיות והמלצות, חשבו עד כמה הראיות רלוונטיות עבור סביבתכם המקומית. האם ההקשר המתואר בהמלצות המחקריות דומה לזה שלך? האם יש ברשותך את מה שצריך בכדי ליישם המלצות אלו, או שחסרים לך המשאבים והכישורים הדרושים? האם למטופליך יש את מה שהם צריכים על מנת ליישם את ההמלצות? אפילו המערך הטוב ביותר וההתערבות המבטיחה ביותר לא יהיו יעילים אם אין “התאמה” ביניהם לבין המטופלים וסביבתם. כך למשל, המלצה ​​על התערבות בריאותית דיגיטלית עבור מטופלים חסרי סמארטפונים או מחשבים, או מטופלים בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה, עלולה להיות בעייתית.

היבט מהותי נוסף בתרגום הידע נוגע לאינטראקציה בין אלה המשתמשים בידע (למשל, מטופלים) לבין אלה שמחזיקים בידע ומפיצים אותו (למשל, מטפלים). לא משנה עד כמה טוב נתווך את ההמלצות שלנו, הדסר לא יוביל להשפעה הרצויה במידה והן לא רלוונטיות או שימושיות עבור המטופל. הקשבה היא מרכיב מרכזי בתרגום הידע. אדם שמקשיבים לו יכול לנצל את חוכמתו ולראות דברים מנקודת מבט חדשה. ככל שנקשיב טוב יותר למטופלים וללקוחות, כך נוכל לענות טוב יותר על צרכיהם, וכך הם יאמינו ויחבבו את  המסרים שלנו יותר ובסופו של דבר יפעלו על פיהם. בכדי להשיג זאת, הקשב באופן פעיל לדבריו של המטופל שלך, מבלי לכפות עליו את ציפיותיך, וכן הענק למטופל שלך מספיק זמן ללא הפרעות. במידת האפשר, השתמש בשאלות פתוחות, התאם אותן לרמת האוריינות הבריאותית של המטופל שלך והימנע משימוש בטרמינולוגיה רפואית. במידה וישנו צורך להשתמש בז’רגון רפואי, הקפד לבדוק האם הוא מובן או לא, וכן, הקפידי להסביר את המונחים בהם נעשה שימוש.

(more…)

​​Make or break: the importance of breaks in healthcare

By Julia Allan, Aberdeen University, Scotland

Modern life is hectic. We live in an increasingly ‘switched on’ digital world where periods of true respite from work are rare. Many people regularly work for lengthy periods and this is particularly the case for health professionals working in frontline healthcare services. In the healthcare context, working hours and demands are typically high, shifts routinely exceed the 8 hours of a ‘normal’ working day, and work demands can be relentless in nature. If a continuous series of patients require urgent care, health professionals are obligated to provide it, regardless of how busy they have been, or how long they have been working. As a result of these high demands, missed breaks are extremely common in healthcare settings – for example, it is reported that  1 in 10 nurses never take a proper break and 1 in 3 rarely or never take meal breaks during shifts.

(more…)

לקשר בין הפיל לרוכב: תפקיד המוטיבציה

מאת אנטוניו לאביסה פלמיירה, CIDEFES – Universidade Lusófona, פורטוגל; מנהל ISBNPA

מוטיבציה ארוכת טווח לקיום התנהגויות בריאות יכולה לנבוע ממספר מקורות . חוקרים בתחום מדעי ההתנהגות עדיין מנסים להבין כיצד מקורות אלה משתלבים זה בזה. לדוגמה, אני יוצא לרוץ כמעט כל יום ואני עושה זאת במשך 30 שנה. כיצד ומדוע הצלחתי לשמר את הדפוס הזה?

דניאל כהנמן היה מציע שפועלות כאן מערכות מוטיבציה  כפולות: מערכת 1 העוסקת באינסטינקטים ורגשות, ומערכת 2 שהיא שקולה ומודעת. הוא עשוי לטעון שמערכת 2 היא זו המניעה אותי לרוץ כי אני מודע ליתרונות הבריאותיים של פעילות גופנית. מצד שני, אד דצ’י (Ed Deci) עשוי להציע שיש לי מוטיבציה פנימית לרוץ ואני עושה את זה כי זה מתיישב עם הערכים שלי ,העצמי שלי וכי אני נהנה מזה.

(more…)

ההתערבות שלך, בדרך שלך! התערבויות קצרות של הערכה מחודשת ואישרור עצמי

by Katarzyna Cantarero, SWPS University, Poland

רווחה נפשית סובייקטיבית היא תוצר של הנתונים איתם אנו נולדים, אירועים שצצים לאורך החיים ו- (למזלנו!) ההתנהגויות שלנו.  חוקרים רבים בדקו מה יכול להגביר את התפקוד הפסיכולוגי שלנו בצורה יעילה. התערבויות קצרות של הערכה- מחודשת (אשרור עצמי) יכולות להוות כלי יעיל בשיפור תוצאות חיוביות עבור מטופלים. 

המחקר מראה שמטלות כתיבה קצרות (למשל, רשימות הודיה או מכתבים) יכולות לשפר רווחה נפשית. במחקר גדול שנעשה בשיתוף של כמה מעבדות, חוקרים מ- 87 מדינות מצאו כי התערבות פשוטה של הערכה מחודשת (שינוי האופן בו אדם מרגיש לגבי סיטואציה או התמקדות בהיבטים החיוביים של המצב) הגבירה רגשות חיוביים במהלך מגפת הקורונה. מסתבר שהערכה מחדש של אירוע שעלול להיות מלחיץ יכולה להיות יעילה בהפקת תועלת ממנו. במהלך ביצוע מטלות אלו, אנשים מקיימים דיונים על הצד החיובי בסיטואציות בהן הן מצאו את עצמם.  

(more…)

ייעוץ טיפולי מחוץ לקליניקה: הפוטנציאל המבטיח של כלים טכנולוגיים.

Egon Dejonckheere & Peter Kuppens, KU Leuven, Belgium

מגוון גישות ושיטות לייעוץ ופסיכותרפיה מתקיימות ברובן רק בחדר הטיפולים. עם זאת, כאשר המטופלים עוזבים את חדר הטיפול, הם מתקשים לעיתים להתמודד עם הקשיים שלהם, לנצל הזדמנויות, להשתפר וליישם את מה שלמדו במפגש עם המטפל.ת. ממצאים מדעיים מצביעים על כך שהטיפול הרגשי יכול להיתרם רבות מגישה ישירה למידע על  המתרחש בחיי היום יום של המטופלים. מידע מסוג זה יכול להועיל בזיהוי דרכי התערבות מתאימות וכך לצמצם את הפער בין הטיפול לחיים האמיתיים.

(more…)

עוזרים למטופלים לנהל את מצבם: דגש על חשיבותם של ייצוגי מחלה

מאת יעל בנימיני, אוניברסיטת תל אביב, ישראל ואבנג’לוס קרדמס, אוניברסיטת כרתים, יוון.

אנה ומארי הן נשים בריאות בגיל 45, המתגוררות בעיר אירופאית גדולה. כל אחת מהן מכירה כמה אנשים שנדבקו בCOVID-19 והן שומעות וקוראות על כך לא מעט. אנה מאמינה כי מדובר במחלה רצינית וחוששת שאם תדבק, תסבול מתסמינים מטרידים לאורך זמן.  זאת, על אף בטחונה כי בהתחשב בגילה היא קרוב לוודאי תתאושש בקלות יחסית. לכן אנה עובדת מהבית ככול שניתן, לא יוצאת ללא מסכה ומחכה לחיסון הבא.

מרי חושבת שCOVID-19  היא לא יותר מ “שפעת עם יחסי ציבור טובים”. היא מאמינה שגם אם תדבק, הרי שבגילה ולאור מצב בריאותה התקין, סביר להניח שלא תרגיש דבר או, לכל היותר, תבלה כמה ימים בבית ותרגיש כפי שהיא מרגישה כשהיא מצוננת. היא פוגשת אנשים רבים בעבודה ובאירועים חברתיים ועוטה מסיכה רק במקומות שבהם הדבר ממש הכרחי. היא לא רואה סיבה לקבל את החיסון וחוששת מתופעות הלוואי שלו.

אנה ומרי חולקות מאפיין משותף. אף על פי שהן לא רואות את הדברים עין בעין, שתיהן מנסות להבין את אותה סיטואציה מאיימת. כאשר מתמודדים עם איום בריאותי, בין אם זה COVID-19, מחלת לב, כאבי פרקים או כל בעיה אחרת, אנו אוספים מידע על כך מתחושות הגוף שלנו, מההיסטוריה האישית שלנו, מאנשים שסביבנו ומהתקשורת. המטרה שלנו היא ליצור סיפור מובן של המחלה. לשם כך, אנו מנסים להבין ולעבד חמישה מרכיבים עיקריים של תפיסת המחלה או ייצוג המחלה: זהות, סיבות, השלכות, ציר הזמן והיכולת לרפא או לשלוט במחלה.

האם מה שאנו חושבים על המחלה משנה בכלל? למרות שהייצוגים שלנו על המחלה עלולים להיות לא מדויקים מבחינה רפואית, הם יקבעו איך אנו מרגישים ומה נעשה בקשר לזה: איך נתמודד עם המחלה, מה נעשה כדי למנוע תסמינים, איך ננסה לשלוט במחלה, לרפא אותה או לחיות לצידה במידה ואפשר. מחקרים הראו כי ייצוגי מחלה שליליים (למשל, תפיסת המחלה כמאיימת מאוד, ממושכת או בלתי ניתנת לשליטה או לטיפול) קשורים למנגנוני התמודדות ותוצאות כמו איכות חיים ירודה, התאוששות איטית יותר מהמחלה ותפקוד גרוע במצבים כמו סרטן או סוכרת.

כמטפלים, עלינו לשאול את מטופלינו על תפיסת המחלה שלהם או תפיסת המחלה שהם בסיכון לחלות בה, בצורה לא שיפוטית. נוכל פשוט לשאול אותם מה הם חושבים על מצבם במילים פשוטות כגון, מה הם חושבים שגרם למחלה, מהם התסמינים המדאיגים ביותר מבחינתם, האם הטיפול שניתן להם יעיל ומה הם עושים כדי להתמודד עם המחלה. נוכל אפילו לבקש מהם לצייר את המחלה שלהם, משום שציור עשוי לחשוף רבות על הדרך בה החולה חושבת ומרגישה. מטופלים לא נשאלים הרבה על השקפתם, אך לרוב הם פתוחים לדיון מסוג זה. בירור לגבי ייצוגי המטופלים חשוב גם עבור רופאות או ספקי שירותי בריאות אחרים, מאחר שהבנה של תפיסת המחלה בקרב המטופלים והתייחסות להשפעת תפיסה זו על התנהגותם עשויה לשפר את הסתגלותם. לדוגמא, אם נעזור למרי להבין שתופעות הלוואי הפוטנציאליות של החיסון אינן בנות השוואה להשפעה של COVID-19 במקרה של הדבקות, נוכל לעזור לה לשנות את התפיסה הראשונית שלה לגבי החיסון. זה יכול להיות צעד ראשון לקראת התערבות שיטתית ויעילה יותר, פרטנית או קבוצתית, המכוונת לתפיסת המחלה של המטופל.

עידוד החולים לשיתוף השקפתם על מחלתם יכול גם לסייע בזיהוי תפיסות לא מסתגלות. עם זאת, יש להיזהר בניסיון לשנות את ייצוגי המחלה של החולים. לדוגמא, מטופלים עשויים להחזיק בייצוג לא מאוד מדויק של זהות המחלה, אך ייצוג זה עשוי דווקא להיות יעיל בהקלת החרדה. המטפלת צריכה לזכור שייצוגי מחלות הם רק חלק ממערכת רחבה ודינאמית של ויסות עצמי, הכוללת גם מנגנוני התמודדות, תוכניות פעולה, הערכת תוצאות וכו’. לפיכך, המטפל צריך לבחון את כל ההיבטים המרכיבים  את חווייתו של המטופל ורק אז לקבוע, בשיתוף המטופל, כיצד וביחס לאילו ייצוגים להתערב. גם אסטרטגית התערבות “TOP DOWN” (כלומר מופשטת/קוגניטיבית) וגם “”BOTTOM UP (כלומר קונקרטית/התנהגותית) עשויות לעזור. חשוב באותה מידה לבחון ולדון גם בייצוגים של בני משפחה – הורים, בני זוג ואחרים, מאחר והם עשויים להשפיע על הייצוגים וההתנהגות של המטופלים.

המלצות מעשיות

  1. הערכת ייצוגי המחלה – הבינו כיצד המטופל מעריך את מצבו: תנו לו לספר על הבעיה הבריאותית במילים שלו ולא במונחים רפואיים. ערכו בדיקה נוספת בצורה לא שיפוטית, ע”י שימוש בשאלות פתוחות או בציורים. ניתן גם לשאול את בן הזוג, בני משפחה אחרים או מטפלים לגבי דעותיהם (שעשויות להיות שונות מאלו של המטופל ולהשפיע על התמיכה שהם מספקים להם).
  2. הערכת ייצוגי הטיפול – המטופלות מחזיקות בדעה משל עצמן לגבי יעילות הטיפול, יתרונותיו, הסיכונים וההשלכות. לייצוגים אלו השפעה רבה על ההיענות להנחיות הרפואיות.
  3. זיהוי ייצוגים לא מדויקים, לא מסתגלים או אמונות “לא רציונליות”, כמו גם את הקשרים ביניהם לבין התנהגות או רווחה נפשית. אנאז זכרו כי הדרך בה המטופל מבין את מצבו היא “נכונה מבחינה פסיכולוגית”. כלומר, זה הגיוני עבורו. לכן, אמנם הייצוג עשוי להיראות “לא מדויק” עבורך , אך לא עבורך המטופל שלך.
  4. מתן עזרה למטופל על מנת לשנות את השקפתו על המחלה – אם ייצוגי מחלה קשורים להתנהגויות לא מתפקדות או מאיימים על הרווחה בטווח הארוך, ניתן לעזור למטופלים לשנות אותם על ידי א. מתן מידע מדויק ב. שימוש בדוגמאות של חולים אחרים המחזיקים בייצוגים יותר יעילים (או שתציעו למטופל שלכם לדבר עימם) ג. שימוש בטכניקות התערבות ספציפיות. אפילו טקסטים קצרים יכולים לעשות את העבודה!
  5. תמיכה במטופל בפיתוח תוכניות פעולה יעילות אשר תואמות את הייצוגים (היעילים באותה מידה) ורלוונטיות לחייו. לא קל לשנות ייצוגי מחלה, במיוחד בשלבים מאוחרים יותר של המחלה. לכן לעיתים עדיף להתמקד בהתנהגות מאשר בייצוגים.

Translated by: Yael Gamliel and Prof. Noa Vilchinsky

The Psycho-Cardiology Research Lab

Bar-Ilan University, Israel

http://vilchinskynoa.wix.com/psychocardiolab