By Amy Barradell, University Hospitals of Leicester NHS Trust
אם הייתי אומרת, לונג קוביד, מה זה היה אומר לך?
תת-קבוצה של אנשים שנדבקו במחלת הקורונה (COVID-19) המשיכו לחוות תסמינים למעלה מ-4 שבועות לאחר ההידבקות שלהם. בדרך כלל, הם מדווחים על תסמינים גופניים (למשל, קוצר נשימה, חולשה) ופסיכולוגיים (למשל, חרדה, ליקויים קוגניטיביים). אנשים החווים תסמינים אלה קוראים לזה ‘לונג קוביד’
By Marta Moreira Marques, NOVA University of Lisbon, Portugal
Behaviour change techniques are the building blocks of behavior change interventions. Whether you are trying to help someone increase their physical activity, stop smoking or better adhere to a medication regimen, behavior change techniques are the tools you have at your disposal. Common behavior change techniques include things like goal-setting, self-monitoring, providing information about a behaviour and managing emotions.
By Victoria Woof and David French, Manchester Centre for Health Psychology, University of Manchester, UK
Traditionally in medicine and health psychology, healthcare professionals have provided patients with their personalised disease risks with the aim of preventing disease. Where risk communication facilitates changes to health behaviour, it can potentially reduce the development of disease and find diseases at treatable stages. For instance communicating the risk of cardiovascular disease to promote the uptake of physical exercise and improved diet to reduce risk. However, there are other possible aims and outcomes to consider when delivering information about disease risk. Further, the goals of healthcare professionals and patients or members of the public may not always be aligned. Several related goals of risk communication have been identified, including facilitating informed choices and producing appropriate affective responses, as well as motivating behaviour change.
By Janne Kaltiainen and Jari Hakanen, Finnish Institute of Occupational Health
אילו חלקים בעבודה שלי נותנים לי מוטיבציה, מרתקים אותי והכי מועילים לרווחתי? מה אני יכול לעשות כדי לקבל יותר מהדברים האלה בעבודה שלי?
לאחר שהחלה להרגיש לחוצה, מעט משועממת ו”תקועה” בעבודה, אחות בעלת קריירה ארוכה ומומחיות מקצועית החלה לשאול את עצמה את השאלות הללו. התשובות לשאלות הללו הובילו אותה להתחיל להדריך כמה מעמיתיה הצעירים, דבר שעזר לה להרגיש כשירה יותר בעבודתה ומחוברת יותר לעמיתיה, ולמצוא שוב משמעות בשגרת היום-יום שלה. השינוי הקטן הזה באופן שבו עשתה את עבודתה שיפר את רווחתה הקשורה לעבודה, וחשוב מכך, לא פגע בתפעול הכללי וביעילות של בית החולים. במקום זאת, ההדרכה גרמה לעמיתיה להרגיש שתומכים בהם יותר והאווירה הכללית בעבודה השתפרה. (more…)
נכתב על ידי קת’רין בראון, אוניברסיטת הרטפורדשייר, בריטניה.
התוכן של בלוג זה נגזר בחלקו מתוך חוויותיי האישיות בעבודתי בתפקיד המשלב בין אוניברסיטה למחלקה ממשלתית האמונה על בריאות הציבור. בתפקיד זה הזדמן לי ליישם את המחקר שלי על פיתוח התערבות והערכת מיומנויות בפרקטיקה.
בין אם אתם, מנהלים, מתכננים או מעניקי או מקבלי שירותי בריאות, רוב הסיכויים שיש לפחות התנהגות אחת שאתם צריכים שצרכני השירות שלכם ישנו, לטובת השגה מוצלחת של מטרות השירות. זאת מכיוון, שללא קשר לסוג המחלה אליה השירות מופנה, בין אם מדובר במחלות מידבקות (לדוגמה- שפעת, Covid-19, שחפת, זיהומים המועברים ע”י מין) או לא-מידבקות (לדוגמה- מחלות לב, מחלת ריאות חסימתית כרונית, סוכרת מסוג II, השמנת יתר), הדרך בה אנשים מתנהגים תורמת לנטל (burden) הכללי מהמחלה. אין זה אומר שיש להאשים אנשים בבריאותם הלקויה ולהחשיב אותם כאחראים היחידים על בריאותם ורווחתם- ההפך הגמור! מצבו הבריאותי של אדם הוא בין היתר תוצאה של גורמים גנטיים, ביולוגיים, סוציאליים וסביבתיים. התחשבות בגורמים הללו היא הכרחית לשיפור ושמירה על הבריאות.
Zuzana Dankulincova, Pavol Jozef Safarik University, Slovakia
בעוד שמרבית החוקרים מודעים לכך שהפצת תוצאות המחקר מהווה חלק מאחריותם האתית כלפי משתתפי המחקר (וחפצים בכך שלממצאי המחקר שלהם יהיו השלכות ברורות ומעשיות), המעבר ממודעות לראיות אל עבר יישום נרחב עשוי להימשך זמן רב. ידע מדעי אינו תמיד מיושם בפרקטיקה היומיומית; כאשר זה קורה, זה בדרך כלל לא נעשה באופן עקבי או שיטתי.
מדוע זה קורה? מעקב אחר המספר העצום של מחקרים, התערבויות והמלצות עלול להיות מציף עבור ספקי שירותי הבריאות. בעת סקירת ראיות והמלצות, חשבו עד כמה הראיות רלוונטיות עבור סביבתכם המקומית. האם ההקשר המתואר בהמלצות המחקריות דומה לזה שלך? האם יש ברשותך את מה שצריך בכדי ליישם המלצות אלו, או שחסרים לך המשאבים והכישורים הדרושים? האם למטופליך יש את מה שהם צריכים על מנת ליישם את ההמלצות? אפילו המערך הטוב ביותר וההתערבות המבטיחה ביותר לא יהיו יעילים אם אין “התאמה” ביניהם לבין המטופלים וסביבתם. כך למשל, המלצה על התערבות בריאותית דיגיטלית עבור מטופלים חסרי סמארטפונים או מחשבים, או מטופלים בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה, עלולה להיות בעייתית.
היבט מהותי נוסף בתרגום הידע נוגע לאינטראקציה בין אלה המשתמשים בידע (למשל, מטופלים) לבין אלה שמחזיקים בידע ומפיצים אותו (למשל, מטפלים). לא משנה עד כמה טוב נתווך את ההמלצות שלנו, הדסר לא יוביל להשפעה הרצויה במידה והן לא רלוונטיות או שימושיות עבור המטופל. הקשבה היא מרכיב מרכזי בתרגום הידע. אדם שמקשיבים לו יכול לנצל את חוכמתו ולראות דברים מנקודת מבט חדשה. ככל שנקשיב טוב יותר למטופלים וללקוחות, כך נוכל לענות טוב יותר על צרכיהם, וכך הם יאמינו ויחבבו את המסרים שלנו יותר ובסופו של דבר יפעלו על פיהם. בכדי להשיג זאת, הקשב באופן פעיל לדבריו של המטופל שלך, מבלי לכפות עליו את ציפיותיך, וכן הענק למטופל שלך מספיק זמן ללא הפרעות. במידת האפשר, השתמש בשאלות פתוחות, התאם אותן לרמת האוריינות הבריאותית של המטופל שלך והימנע משימוש בטרמינולוגיה רפואית. במידה וישנו צורך להשתמש בז’רגון רפואי, הקפד לבדוק האם הוא מובן או לא, וכן, הקפידי להסביר את המונחים בהם נעשה שימוש.
By Julia Allan, Aberdeen University, Scotland
Modern life is hectic. We live in an increasingly ‘switched on’ digital world where periods of true respite from work are rare. Many people regularly work for lengthy periods and this is particularly the case for health professionals working in frontline healthcare services. In the healthcare context, working hours and demands are typically high, shifts routinely exceed the 8 hours of a ‘normal’ working day, and work demands can be relentless in nature. If a continuous series of patients require urgent care, health professionals are obligated to provide it, regardless of how busy they have been, or how long they have been working. As a result of these high demands, missed breaks are extremely common in healthcare settings – for example, it is reported that 1 in 10 nurses never take a proper break and 1 in 3 rarely or never take meal breaks during shifts.
מאת אנטוניו לאביסה פלמיירה, CIDEFES – Universidade Lusófona, פורטוגל; מנהל ISBNPA
מוטיבציה ארוכת טווח לקיום התנהגויות בריאות יכולה לנבוע ממספר מקורות . חוקרים בתחום מדעי ההתנהגות עדיין מנסים להבין כיצד מקורות אלה משתלבים זה בזה. לדוגמה, אני יוצא לרוץ כמעט כל יום ואני עושה זאת במשך 30 שנה. כיצד ומדוע הצלחתי לשמר את הדפוס הזה?
דניאל כהנמן היה מציע שפועלות כאן מערכות מוטיבציה כפולות: מערכת 1 העוסקת באינסטינקטים ורגשות, ומערכת 2 שהיא שקולה ומודעת. הוא עשוי לטעון שמערכת 2 היא זו המניעה אותי לרוץ כי אני מודע ליתרונות הבריאותיים של פעילות גופנית. מצד שני, אד דצ’י (Ed Deci) עשוי להציע שיש לי מוטיבציה פנימית לרוץ ואני עושה את זה כי זה מתיישב עם הערכים שלי ,העצמי שלי וכי אני נהנה מזה.
by Katarzyna Cantarero, SWPS University, Poland
רווחה נפשית סובייקטיבית היא תוצר של הנתונים איתם אנו נולדים, אירועים שצצים לאורך החיים ו- (למזלנו!) ההתנהגויות שלנו. חוקרים רבים בדקו מה יכול להגביר את התפקוד הפסיכולוגי שלנו בצורה יעילה. התערבויות קצרות של הערכה- מחודשת (אשרור עצמי) יכולות להוות כלי יעיל בשיפור תוצאות חיוביות עבור מטופלים.
המחקר מראה שמטלות כתיבה קצרות (למשל, רשימות הודיה או מכתבים) יכולות לשפר רווחה נפשית. במחקר גדול שנעשה בשיתוף של כמה מעבדות, חוקרים מ- 87 מדינות מצאו כי התערבות פשוטה של הערכה מחודשת (שינוי האופן בו אדם מרגיש לגבי סיטואציה או התמקדות בהיבטים החיוביים של המצב) הגבירה רגשות חיוביים במהלך מגפת הקורונה. מסתבר שהערכה מחדש של אירוע שעלול להיות מלחיץ יכולה להיות יעילה בהפקת תועלת ממנו. במהלך ביצוע מטלות אלו, אנשים מקיימים דיונים על הצד החיובי בסיטואציות בהן הן מצאו את עצמם.
Egon Dejonckheere & Peter Kuppens, KU Leuven, Belgium
מגוון גישות ושיטות לייעוץ ופסיכותרפיה מתקיימות ברובן רק בחדר הטיפולים. עם זאת, כאשר המטופלים עוזבים את חדר הטיפול, הם מתקשים לעיתים להתמודד עם הקשיים שלהם, לנצל הזדמנויות, להשתפר וליישם את מה שלמדו במפגש עם המטפל.ת. ממצאים מדעיים מצביעים על כך שהטיפול הרגשי יכול להיתרם רבות מגישה ישירה למידע על המתרחש בחיי היום יום של המטופלים. מידע מסוג זה יכול להועיל בזיהוי דרכי התערבות מתאימות וכך לצמצם את הפער בין הטיפול לחיים האמיתיים.
