Automaticity, Habit, Routines

קשה להיפטר מהרגלים ישנים: כיצד לשבש הרגלים לא רצויים

By Annabel Stone and Phillippa Lally, University of Surrey, UK

תחילת השנה החדשה היא לרוב זמן שבו אנו שואפים לשינוי, נחושים לפתח הרגלים חדשים ולהשאיר מאחור את ההרגלים הרעים, עם צלצול פעמוני חצות. אנו מנערים את נעלי הריצה מהאבק, ממלאים את עגלת הקניות בפירות וירקות טריים… מי מאיתנו לא חשב/ה לעצמו/ה: “שנה חדשה, אני חדש/ה”? אך חודש לאחר מכן, למה נעלי הריצה שלנו ראו את אור היום רק פעמיים, והפירות הטריים כבר מתחילים להתקלקל? נראה שההרגלים הרעים שלנו ליוו אותנו גם לשנה החדשה.

(more…)

Brief behavioural intervention, Communication, Interventions, Physical activity

להפיק את המרב מכל מפגש רפואי: קידום פעילות גופנית במסגרת שירותי הבריאות

By Amanda Daley, Loughborough University, UK

בבריטניה ובאירלנד, היוזמה “להפיק את המרב מכל מפגש” (Making Every Contact Count) שואפת לנצל את אלפי הפגישות המתקיימות מדי יום בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות למטופלים, כדי לקדם שינויים חיוביים בהתנהגויות בריאותיות. באופן ספציפי, היוזמה “להפיק את המרב מכל מפגש” מיועדת לאפשר ולעודד אנשי מקצוע בתחום הבריאות לנצל הזדמנויות המתרחשות באופן טבעי במסגרת העבודה השוטפת כדי להעביר התערבויות קצרות לשינוי התנהגותי למטופלים. הצלחת גישות כגון “להפיק את המרב מכל מפגש” תלויה בנכונות אנשי מקצוע בתחום הבריאות לקיים שיחות מסוג זה עם מטופלים מדי יום. גישה זו מיועדת לכולם, ואינה מוגבלת לסוג מסוים של מקצועות בריאות, שירותי בריאות, או מטופלים. מסיבות אלו, היוזמה עשויה להפחית את אי-השוויון הבריאותי, מכיוון שהרעיון הוא שננקטת גישה כוללת לפיה כל המטופלים מקבלים תמיכה זו במסגרת מפגשים.

החשיבות של עידוד אנשים לא פעילים להפוך לפעילים יותר הולכת ומקבלת הכרה כחלק חשוב מתפקידם של אנשי מקצוע בתחום הבריאות. בנוסף, 1 מכל 4 אנשים היה נעשה פעיל יותר אם היה מקבל המלצה לכך מאיש מקצוע בתחום הבריאות. ישנן עדויות לכך שהתערבויות קצרות (1-2 דקות) הנוגעות להתנהגות בריאותית במסגרת מפגש עשויות להיות אפקטיביות. “להפיק את המרב מכל מפגש” חשובה במיוחד עבור אנשים המשתמשים בשירותי בריאות ומתקשרים עם אנשי מקצוע בתחום הבריאות באופן קבוע, מכיוון שהם סובלים (או שהם בסיכון מוגבר) ממחלות שאינן מדבקות (non-communicable diseases) והם נוטים יותר להיות לא פעילים.

לפי ההנחיות הרשמיות, מבוגרים צריכים לבצע לפחות 150 דקות של פעילות גופנית בעצימות בינונית בשבוע, או 75 דקות של פעילות בעצימות גבוהה, או שילוב של שתיהן. עם זאת, כיום יש הכרה בכך שגם פרקי זמן קצרים של פעילות גופנית יכולים לתרום לבריאות. למעשה, ההנחיות מציינות שכל כמות של פעילות גופנית חשובה לבריאות, וכי עדיף מעט מאשר כלל לא. העברת מסרים פשוטים אך חשובים אלה באופן שגרתי במהלך מפגשים יכולה להשפיע באופן משמעותי על בריאות האוכלוסייה ברחבי העולם.

דוגמה ליישום “להפיק את המרב מכל מפגש” בבריטניה היא תוכנית המחקר Snacktivity™. Snacktivity™ מעודדת את הציבור לבצע פרקי זמן קצרים אך תכופים של פעילות גופנית בעצימות בינונית-גבוהה וכן תרגילים לחיזוק השרירים לאורך כל היום והשבוע. “חטיפי פעילות” (Activity Snacks) אלו אורכים לרוב בין 2 ל-5 דקות. הרעיון המרכזי הוא לעודד באופן טבעי הפסקות של ישיבה ממושכת במהלך היום באמצעות השתתפות קבועה בחטיפי פעילות גופנית. דוגמאות לכך כוללות הליכה מהירה תוך כדי שיחה, שימוש במדרגות במקום במעלית, הוספת טיול מהיר נוסף לכלב, תרגיל הרמת עקבים בעמידה תוך צחצוח שיניים, או ביצוע סקוואטים (squats) בזמן שהמים בקומקום רותחים. Snacktivity™ פותחה כמסר פשוט שאנשי מקצוע יכולים לקדם בקרב מטופלים במסגרת הקשרים בריאותיים שונים. היא מתמקדת בקידום פעילות גופנית בפורמט חדשני ומעורר מוטיבציה המתאים לכלל האוכלוסייה, ללא קשר ליכולתם הפיזית והרקע שלהם וללא צורך בציוד מיוחד. הנוחות הפוטנציאלית של צבירת Snacktivity™ באמצעות פעילויות יומיומיות הופכת אותה לנגישה כמעט לכולם. רופאי משפחה, אחיות, רופאי שיניים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק ופודיאטרים הוכשרו לקדם את Snacktivity™ במסגרת פגישותיהם עם מטופלים, והם דיווחו כי ניתן לשלב זאת בהצלחה, תוך התאמות קלות בלוח הזמנים.

כמובן, קיימים מחסומים בהטמעת “להפיק את המרב מכל מפגש”, כולל מגבלת זמן במהלך הפגישה לניהול שיחות מסוג זה עם מטופלים. בנוסף, ידוע כי אנשי מקצוע בתחום הבריאות נרתעים לעיתים מלהעלות נושאים הקשורים לרפואה מונעת, מחשש שלא ידעו כיצד לתמוך במטופלים בצורה הטובה ביותר, או בשל חשש לפגוע במטופלים. יש חשיבות לוודא שלאנשי מקצוע בתחום הבריאות יהיו הכישורים והביטחון לנהל שיחות מסוג זה כדי לשמור על האמון והיושרה בקשר עם המטופלים. עידוד פעילות גופנית בקרב מטופלים שמגיעים לפגישה מסיבות שאינן בהכרח קשורות לאורח חיים בריא עשוי להיראות בלתי רלוונטי או בלתי הולם. לדוגמה, רופאי שיניים בדרך כלל אינם דנים על פעילות גופנית עם מטופלים כי הדבר אינו קשור לבריאות הפה, אך במסגרת Snacktivity™ הדבר כן נעשה. עם זאת, חשוב שאנשי מקצוע בתחום הבריאות יחושו בנוח במתן התערבויות בריאותיות קצרות מסוג זה, דבר שניתן להשיג באמצעות הכשרה ותרגול.

להלן חמש הצעות שכדאי לשקול עבור יישום “להפיק את המרב מכל מפגש”, כגון Snacktivity™, על ידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות:

המלצות מעשיות:

  1. חשבו האם קיימים רגעים בפגישות שלכם שבהם ניתן להעלות את נושא שינוי אורח החיים. לדוגמה, שאלו את המטופלים כמה פעילות גופנית הם מבצעים בשבוע והאם יש להם זמנים במהלך יומם שבהם יוכלו לשלב Snacktivity™.
  2. בדקו אם יש הזדמנויות מקומיות אליהם ניתן להפנות מטופלים לקבלת תמיכה ומשאבים נוספים כדי להיות פעילים פיזית בקהילות שלהם.
  3. חפשו הזדמנויות הכשרה במדינתכם או באופן מקוון לפיתוח מיומנויות העברת מסרים אפקטיבית לשינוי התנהגויות בריאותיות למטופלים שלכם. הנה שתי דוגמאות מבריטניה שעשויות להיות שימושיות: “להפיק את המרב מכל מפגש” (MECC) ו”שיחות פעילות” (Active Conversations).
  4. אם אתם מנוסים בקידום פעילות גופנית בפגישות עם מטופליכם, שקלו לסייע ולתמוך בעמיתים שיתכן ומרגישים פחות בטחון בלעשות זאת.
  5. אתם יכולים להפוך לשגרירים של “להפיק את המרב מכל מפגש” במקום עבודתכם. אם אתם מנהיגים בכירים או מנהלים, שקלו לבדוק כיצד ניתן לשלב יוזמה זו בשירותי הבריאות השונים.

Translated by Prof. Gabriel Nudelman

The Academic College of Tel Aviv-Yaffo, Israel

Cancer, Fear

מה אם זה יחזור? השאלה שמעסיקה את אלו שחוו טיפול בסרטן ואת יקיריהם

By Gozde Ozakinci, University of Stirling

סרטן קשור מאוד לסטטיסטיקות מפחידות. לדוגמה, “אחד מכל שני אנשים יפתח צורה כלשהי של סרטן במהלך חייו“. אבל יש גם התפתחויות מעודדות שמצביעות על כך ששיעורי ההישרדות מסרטן משתפרים. הספירה האחרונה ב-2018 מצביעה על כך שיש כמעט 44 מיליון אנשים בעולם ששרדו את האבחנה והטיפול בסרטן. אלו חדשות מבורכות למי שהתנסו באִבחוּן וטיפול בסרטן.

משמעות השיפור בשיעורי ההישרדות היא גם שיותר ויותר אנשים חיים עם ההשלכות של הטיפול בסרטן. אחת מההשלכות הללו היא תחושת פחד מהאפשרות שהסרטן יחזור. בספרות המקצועית, הדבר מוגדר כ”פחד, דאגה או חשש הקשורים לאפשרות שהסרטן יחזור או יתקדם“, והוא מוכר כאחת מהבעיות המשמעותיות ביותר שמשפיעות על איכות החיים של אנשים לאחר אבחון סרטן. (more…)

Communication

הבנת הגורמים המשפיעים על תרומת איברים

By Dr Lee Shepherd, Northumbria University, UK and Professor Ronan E. O’Carroll, University of Stirling, UK and Professor Eamonn Ferguson, University of Nottingham, UK

ישנם סיפורים רבים על איך השתלת איברים של נפטר הציעה חבל הצלה לאנשים. ואכן, כל תורם איברים שנפטר יכול לשנות את חייהם של עד תשעה אנשים. עם זאת, ישנם מעט מדי איברים הזמינים להשתלה. מחסור זה מביא לרשימות המתנה גדולות ולאנשים שמתים לפני שהם מקבלים איבר. לכן, עלינו להבין אילו גורמים משפיעים על הסבירות שמישהו יתרום את איבריו כאשר ימות.

(more…)

Dyadic interventions, Goal setting, Physical activity, Social Support

“בא לך לטייל קצת?” – תמיכה דיאדית בשינוי התנהגות עבור הליכה לאחר שבץ מוחי

By Stephan Dombrowski, University of New Brunswick, Canada

ללכת מהמוות

הליכה היא אחת הצורות הבסיסיות ביותר של תנועה אנושית והיא קשורה לשפע של יתרונות בריאותיים. עדויות מצביעות על כך שאלו שהולכים יותר, נוטים פחות למות בטרם עת, מה שמצביע על כך שאפשר ללכת מהמוות (לפחות לזמן מה).

הליכה ושבץ

הליכה כצורה של פעילות גופנית מועילה במיוחד לאנשים עם שבץ מוחי, גורם מוביל לנכות במבוגרים. פעילות גופנית סדירה לאחר שבץ מוחי יכולה להפחית את הסיכון להישנות שבץ מוחי, לסייע בהחלמה ולשפר את התפקוד הכללי, הבריאות והרווחה. למרות זאת, אנשים עם שבץ מוחי מבלים בסביבות 75% משעות הערות בישיבה, יותר משאר בני גילם. עם זאת, הליכה היא אחת הצורות הניתנות להשגה ביותר של פעילות גופנית לאחר שבץ מוחי – 95% מהאנשים יכולים ללכת 11 שבועות לאחר שבץ מוחי. בנוסף, הליכה היא צורת הפעילות הגופנית המועדפת עבור אנשים עם שבץ, אשר רואים בה כנגישה, מהנה ולעתים קרובות בעלת פן חברתי. שאלת המפתח היא כיצד לתמוך באנשים עם שבץ מוחי על מנת שילכו יותר?

(more…)

Acceptance and Commitment Therapy, Covid, Health Psychology, Mental Health, Public Health

תרפיית קבלה ומחויבות: גישה מבטיחה לאלו שחיים עם לונג קוביד (Long-COVID)

By Amy Barradell, University Hospitals of Leicester NHS Trust

אם הייתי אומרת, לונג קוביד, מה זה היה אומר לך?

תת-קבוצה של אנשים שנדבקו במחלת הקורונה (COVID-19) המשיכו לחוות תסמינים למעלה מ-4 שבועות לאחר ההידבקות שלהם. בדרך כלל, הם מדווחים על תסמינים גופניים (למשל, קוצר נשימה, חולשה) ופסיכולוגיים (למשל, חרדה, ליקויים קוגניטיביים). אנשים החווים תסמינים אלה קוראים לזה ‘לונג קוביד’

(more…)

Behavioural theory

טכניקות לשינוי התנהגות הלכה למעשה: שימוש בכלים זמינים

By Marta Moreira Marques, NOVA University of Lisbon, Portugal

טכניקות לשינוי התנהגות הן אבני הבניין של התערבויות לשינוי התנהגות. בין אם אתם מנסים לעזור למישהו להגביר את הפעילות הגופנית שלו, להפסיק לעשן או לדבוק טוב יותר במשטר תרופות, טכניקות לשינוי התנהגות הן הכלים שעומדים לרשותכם. טכניקות נפוצות לשינוי התנהגות כוללות דברים כמו הצבת יעדים, ניטור עצמי, מתן מידע על התנהגות וניהול רגשות. (more…)

Communication

Effective risk communication is about more than behaviour change: let’s talk about personal risk appraisals

By Victoria Woof and David French, Manchester Centre for Health Psychology, University of Manchester, UK

Traditionally in medicine and health psychology, healthcare professionals have provided patients with their personalised disease risks with the aim of preventing disease. Where risk communication facilitates changes to health behaviour, it can potentially reduce the development of disease and find diseases at treatable stages. For instance communicating the risk of cardiovascular disease to promote the uptake of physical exercise and improved diet to reduce risk. However, there are other possible aims and outcomes to consider when delivering information about disease risk. Further, the goals of healthcare professionals and patients or members of the public may not always be aligned. Several related goals of risk communication have been identified, including facilitating informed choices and producing appropriate affective responses, as well as motivating behaviour change.

(more…)

Motivation, Planning, Stress

להישאר בריא בעבודה על ידי עיצוב משרה (Job crafting)

By Janne Kaltiainen and Jari Hakanen, Finnish Institute of Occupational Health

אילו חלקים בעבודה שלי נותנים לי מוטיבציה, מרתקים אותי והכי מועילים לרווחתי? מה אני יכול לעשות כדי לקבל יותר מהדברים האלה בעבודה שלי?

לאחר שהחלה להרגיש לחוצה, מעט משועממת ו”תקועה” בעבודה, אחות בעלת קריירה ארוכה ומומחיות מקצועית החלה לשאול את עצמה את השאלות הללו. התשובות לשאלות הללו הובילו אותה להתחיל להדריך כמה מעמיתיה הצעירים, דבר שעזר לה להרגיש כשירה יותר בעבודתה ומחוברת יותר לעמיתיה, ולמצוא שוב משמעות בשגרת היום-יום שלה. השינוי הקטן הזה באופן שבו עשתה את עבודתה שיפר את רווחתה הקשורה לעבודה, וחשוב מכך, לא פגע בתפעול הכללי וביעילות של בית החולים. במקום זאת, ההדרכה גרמה לעמיתיה להרגיש שתומכים בהם יותר והאווירה הכללית בעבודה השתפרה. (more…)

Public Health, Stakeholders

בניית שיתוף פעולה בין מחקר התנהגותי ופרקטיקה טיפולית, לטובת שיפור הבריאות

נכתב על ידי קת’רין בראון, אוניברסיטת הרטפורדשייר, בריטניה.

התוכן של בלוג זה נגזר בחלקו מתוך חוויותיי האישיות בעבודתי בתפקיד המשלב בין אוניברסיטה למחלקה ממשלתית האמונה על בריאות הציבור. בתפקיד זה  הזדמן לי ליישם את המחקר שלי על פיתוח התערבות והערכת מיומנויות  בפרקטיקה.

בין אם אתם, מנהלים, מתכננים או מעניקי או מקבלי שירותי בריאות, רוב הסיכויים שיש לפחות התנהגות אחת שאתם צריכים שצרכני השירות שלכם ישנו, לטובת השגה מוצלחת של מטרות השירות. זאת מכיוון, שללא קשר לסוג המחלה אליה השירות מופנה, בין אם מדובר במחלות מידבקות (לדוגמה- שפעת, Covid-19, שחפת, זיהומים המועברים ע”י מין) או לא-מידבקות (לדוגמה- מחלות לב, מחלת ריאות חסימתית כרונית, סוכרת מסוג II, השמנת יתר), הדרך בה אנשים מתנהגים תורמת לנטל (burden) הכללי מהמחלה. אין זה אומר שיש להאשים אנשים בבריאותם הלקויה ולהחשיב אותם כאחראים היחידים על בריאותם ורווחתם- ההפך הגמור! מצבו הבריאותי של אדם הוא בין היתר תוצאה של גורמים גנטיים, ביולוגיים, סוציאליים וסביבתיים. התחשבות בגורמים הללו היא הכרחית לשיפור ושמירה על הבריאות. 

(more…)