By Kyra Hamilton, Griffith University, Australia and Amy Peden, University of New South Wales, Australia
טביעה היא גורם מוביל – אך ברובו בר מניעה – למוות ולפציעות, שעדיין אינו מוכר מספיק. מיתוס נפוץ אחד הוא שטביעה תמיד מסתיימת במוות, אבל זה לא נכון. ההגדרה של טביעה עודכנה כדי להבהיר שמדובר בתהליך, לא בתוצאה. תוצאות תהליך הטביעה עשויות להיות מוות (טביעה קטלנית), או הישרדות – עם או בלי פגיעות נמשכות, כגון שיתוק מוחין והפרעות נוירולוגיות אחרות הנגרמות כתוצאה ממחסור בחמצן למוח (טביעה לא קטלנית). מונחים כמו “טביעה יבשה”, “טביעה משנית” או “כמעט טביעה”, נפוצים בתקשורת, אך הם מיושנים ולא מדויקים מבחינה רפואית, אז הגיע הזמן להפסיק להשתמש בהם.
מי טובעים והיכן הם טובעים?
ברמה העולמית, ארגון הבריאות העולמי (WHO) העריך כי בשנת 2021 מתו כ-300,000 איש מטביעה – יותר מ־30 בני אדם בכל שעה. עם זאת, מספר זה אינו כולל מקרי טביעה הקשורים לשיטפונות או לתקריות תחבורה ימית, כמו התהפכות סירות וטביעת מעבורות. במדינות בעלות הכנסה גבוהה כמו אוסטרליה, הכללת אירועים אלה מעלה את שיעורי הטביעה בכ-40%; במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, העלייה צפויה להיות אף גבוהה יותר.
הדו”ח הראשון של ארגון הבריאות העולמי בנושא מניעת טביעה מצא כי ילדים מתחת לגיל חמש מהווים 24% ממקרי הטביעה העולמיים, ועוד 19% מתרחשים בילדים בגילאי 5–14. שיעורי הטביעה גבוהים פי שלושה במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית, המייצגים 92% ממקרי המוות בטביעה. שיעור מקרי הטביעה הקטלניים בקרב גברים גבוה פי שניים מזה של נשים. עבור ילדים צעירים, אזורי הסיכון הגבוהים ביותר הם בריכות שחייה וגופי מים בקרבת הבית, בעוד שמבוגרים מצויים בסיכון גבוה יותר בגופי מים טבעיים כמו נהרות, אגמים, סכרים, חופים ואוקיינוסים.
מה מגביר את הסיכון – ומה עוזר למנוע טביעה?
מעבר לגיל, מין ומיקום, קיימים גורמים נוספים המגבירים את הסיכון לטביעה. אלה כוללים, למשל, יכולות והתנהגויות אישיות – כגון מיומנות בשחייה, כניסה למי שיטפונות, וצריכת אלכוהול – וכן מצבים רפואיים שעלולים להגביר את הפגיעוּת.
גורמים אחרים קשורים למאפייני גוף המים עצמו: האם יש השגחה על ילדים וקיימים מחסומים למניעת גישה לא מכוונת; הערכת היכולת להתמודד עם הסכנות שבמים טבעיים ומידת הביטחון בה; מודעות לזרמים חוזרים, זרימות חזקות וסכנות תת-מימיות כמו גזעי עצים בנהרות; והאם אנשים בוחרים לשחות במקומות מפוקחים כמו בריכות ציבוריות עם מצילים או חופים תחת פיקוח.
גורמים רבים אחרים משפיעים על הסיכון לטביעה, אך למרבה המזל, קיימות אסטרטגיות מניעה מבוססות ראיות. לדוגמה, באוסטרליה, חקיקה המחייבת גידור בריכות, בשילוב עם מערכי חינוך ואכיפה, הפחיתה את שיעור מקרי המוות בטביעה של ילדים בבריכות שחייה ביותר מ־50%. בדומה לכך, תוכניות לשחייה הישרדותית לילדים בגיל בית ספר בבנגלדש הוכחו ככדאיות מבחינה כלכלית, והפחיתו דרמטית את שיעור מקרי המוות מטביעה בקרב ילדים.
חקיקה המחייבת פרקטיקות בטוחות בשיט – כמו חובת חבישת אפוד הצלה – מסייעת בהפחתת סיכון הטביעה בזמן נסיעה ימית. במקביל, מחקר מתמשך על טביעה, כולל ניתוח ורישום מסודר של מקרים, עוזר לנו ללמוד עוד על הבעיה ולמצוא דרכים טובות יותר למנוע אותה.
אסטרטגיות ברמת המערכת (s-frame), כמו חוקים ותקנות שהוזכרו לעיל, עשויות לעצב התנהגויות בטוחות יותר בקרב אוכלוסיות שלמות. עם זאת, כאשר משלבים אותן עם התערבויות ברמת הפרט (i-frame) – כגון חינוך, השפעה חברתית חיובית והקניית מיומנויות – ההשפעה הכוללת על מניעת טביעה יכולה להיות אף גדולה יותר.
המחקר מראה שהאופן שבו אנשים חושבים ומרגישים משחק תפקיד משמעותי בהחלטותיהם הבריאותיות, כולל בנוגע לשמירה על בטיחות בקרבת. לדוגמה, גורמים כמו חוויות עבר; אמונות לגבי יתרונות וחסרונות של התנהגויות בטיחות וביטחון ביכולת לפעול; תכנון מראש; ותפיסת של סיכון, לחצים חברתיים, והתפקידים שאנשים מייחסים לעצמם (למשל, כהורה אחראי) – כל אלה משפיעים על השאלה האם אדם ינקוט צעדים למניעת טביעה.
היכרות עם כללי בטיחות מים אינה מספיקה כדי לשנות התנהגות לטווח ארוך. זו הסיבה שתוכניות למניעת טביעה צריכות להשתמש באסטרטגיות פסיכולוגיות מוכחות כדי באמת לחולל שינוי. במקום להתמקד רק באזהרות מפני סכנות, חשוב להדגיש את היתרונות החיוביים של שמירה על בטיחות – כמו ליהנות מהמים באופן בטוח. התערבויות יעילות יראו גם כי בטיחות במים היא חלק נורמלי מהחיים על ידי שיתוף חברים ובני משפחה. פיתוח ביטחון עצמי, הגבלת גישה למקומות מסוכנים, ועידוד תכנון ומעקב אחר הרגלי בטיחות – כל אלה תומכים בשינוי מתמשך.
איך נוכל להמשיך להפחית את הסיכון לטביעה?
מאז שנת 2000, שיעור מקרי הטביעה הקטלניים בעולם ירד ב־38% – הישג משמעותי. עם זאת, ההתקדמות אינה שוויונית. אזורים מסוימים, במיוחד אלה עם משאבים מוגבלים, עדיין מתמודדים עם אתגרים גדולים, כולל עלייה בסיכונים עקב שינויי אקלים ונדידה ימית. כדי להמשיך להתקדם, אנו זקוקים לפתרונות מעשיים המשלבים שינויים אישיים (כמו שינוי עמדות כלפי בטיחות במים) עם שינויים מערכתיים רחבים יותר (כמו תשתיות ומדיניות טובות יותר). מאמץ זה צריך לכלול מגוון בעלי עניין – כגון ממשלות, קהילות, ארגונים לא ממשלתיים ויחידים – היכולים לתרום באופן משמעותי למניעת טביעה הן ברמה האישית והן ברמה המערכתית.
המלצות מעשיות
- לקדם חקיקה, חינוך ואכיפה חזקים יותר למניעת טביעה – כולל חוקים לגידור בריכות, תקנות ותוויות בטיחות לבריכות ניידות, ואזורים נקיים מאלכוהול באתרים בסיכון גבוה כמו חופים ונהרות. בנוסף, לשלב את נושא הבטיחות במים במערכות רחבות יותר, כמו בשיעורי שחייה בבתי ספר ובטיחות בשיטפונות כחלק מהכשרה לנהגים צעירים.
- לקדם בטיחות במים דרך התמקדות בעמדות ורגשות על הנושא – לעודד תפיסות חיוביות, כמו הכרה ביתרונות חבישת אפוד הצלה או השגחה על ילדים בקרבת מים. בנוסף, לחזק ביטחון עצמי ביכולת להישאר בטוחים, כגון להימנע מנסיעה במי שיטפונות, ללבוש אפוד בשיט, ולהגביל אלכוהול ליד מים.
- להיערך מראש לפעילויות מים – לעודד אנשים לחשוב מראש על צעדי בטיחות, כמו לארוז אפודי הצלה או לבחור מסלול בטוח הביתה בזמן שיטפונות. מוכנות מסייעת במניעת טביעה ושומרת על כולם בטוחים.
- להפוך את הבטיחות במים לחלק מהחיים – כמו חבישת אפוד הצלה, השגחה על ילדים, והימנעות מאלכוהול ליד מים. כשאלו הופכים להרגלים שגרתיים, הנתמכים על ידי חברים ומשפחה – הסיכוי ליישום גדל, דבר ששומר על הבטיחות של כולם.
- לציין את יום מניעת הטביעה העולמי ב-25 ביולי. לעצור רגע כדי לזכור את מי שאבדו בטביעה שניתן היה למנוע, ולחשוב איך ניתן להפוך פעילויות מים לבטוחות יותר. אפשר להתחייב לעודד מישהו ללמוד לשחות, להצטרף בעצמכם לשיעור שחייה, להעלות את המודעות למניעת טביעה, או פשוט ליהנות מהמים תוך הפגנת התנהגות בטוחה שגם אחרים יכולים ללמוד ממנה.
Translated by Prof. Gabriel Nudelman
The Academic College of Tel Aviv-Yaffo, Israel
