מאת אמי אודונל, אוניברסיטת ניוקסאל, בריטניה Amy O’Donnell, Newcastle University, UK

לאחרונה, רמת צריכת האלכוהול נמצאת במגמת ירידה בחלקים שונים של אירופה, במיוחד בקרב צעירים. אולם, צריכת אלכוהול מופרזת עדיין מהווה גורם סיכון מרכזי לבריאות ירודה ומוות בטרם עת. מסתבר כי מתן ייעוץ פשוט וקצר-מועד למאובחנים כצרכני אלכוהול כבדים עשוי להפחית את כמות האלכוהול הנצרכת על ידם, במיוחד כאשר מתן הייעוץ מבוצע על ידי קלינאים בקהילה כגון רופאים קהילתיים או אחיות. ייעוץ קצר-מועד בנושא אלכוהול כולל שיחה קצרה, מובנה, מבוססת ראיות, אשר מטרתה לעורר מוטיבציה ולתמוך באדם הסובל מבעיית שתיה לשקול שינוי בהרגלי השתייה שלו ובכך להפחית את הסיכוי לפגיעה בבריאותו. טרם זיהינו במלואם את מרכיבי המפתח של שיחות אלה, אולם מתן משוב אישי אודות הרגלי צריכת האלכוהול ועידוד לביצוע מעקב עצמי של הרגלי השתייה, מסתמנים כמרכיבים היעילים במיוחד בתהליך.

למרות זאת, הטמעת טיפולים מבוססי ראיות והתערבויות לתוך שגרת הטיפול הרפואי בקהילה הינה תהליך איטי ומאתגר. לפי חלק מההערכות, נדרשות כ-17 שנות מחקר בממוצע עד שממצאי מחקרים מתורגמים להתערבויות המבוצעות באופן שגרתי בקהילה. לאחר שלושה עשורים של מחקר, מעל ל-70 ניסויים אקראיים מבוקרים, ומספר רב של מאמרי סקירה שהתפרסמו בנושא, ייעוץ קצר-מועד בנושא אלכוהול עדיין לא מבוצע באופן שגרתי ברפואה הקהילתית ברחבי העולם. בכדי להבין מדוע, עלינו להבין את הגישות הרבות והשונות לבעיה זו, כולל עמדותיהם של אלו שמעניקים את הייעוץ (הרופאים) ואלו שנעזרים בייעוץ (המתמודדים עם בעיית שתייה).

ובכן, מה יכולים לספר לנו האנשים המעורבים במתן וקבלת ייעוץ קצר-מועד בקהילה בנושא אלכוהול בנוגע לאתגרים עימם הם מתמודדים?

רופאים קהילתיים ואחיות מעלים מספר קשיים נפוצים הכוללים מחסור בזמן, הדרכה ומשאבים כלכליים הנדרשים לצורך מתן ייעוץ בנושא אלכוהול לזקוקים לכך. אולם, מסתבר כי מתן תשלומים נוספים לרופאים קהילתיים לצורך הטמעת טיפולים בנושא גמילה משתייה איננה בהכרח אסטרטגיית הטמעה יעילה. במחקר שנערך לאחרונה נמצא שמתן תמריצים כספיים לצורך מתן ייעוץ בנושא אלכוהול ברפואה קהילתית באנגליה כמעט ולא השפיע על כמות פגישות הייעוץ שניתנו בפועל. במחקר אחר נמצא שעמדותיהם ואמונותיהם של הרופאים בנוגע לרלוונטיות, לרגישות ולתועלת הכללית של העלאת נושא השתייה בפגישות שגרתיות עם מטופלים, עשויות לשחק תפקיד משמעותי הרבה יותר בהטמעת נושא זה בשגרת עבודתם. לדוגמא, מספר רופאים הטילו ספק ביכולת של מטופליהם להיענות לייעוץ בנוגע לשינוי הרגלי השתייה שלהם, במיוחד מטופלים אשר הינם שתיינים כבדים. ככל הנראה, ממצא זה נובע, בין השאר, מהעדר הוודאות בדבר יעילותם של טיפולים פסיכולוגים עבור צרכני אלכוהול כבדים, וכן מחששם של הרופאים להעליב את מטופליהם מעצם העלאת נושא השתייה על הפרק.

מחקר מועט עוסק בגישת המטופלים לגבי הנושאים שנזכרו לעיל. מחקרים מדווחים שרוב האנשים סבורים ששאלות של רופאים/ות ואחים/יות בנושא הרגלי שתייה בהחלט מתקבלות על הדעת ורואים בייעוץ בנוגע לאורח חיים חלק משמעותי בטיפול רפואי, במיוחד עבור אלה הסובלים מבעיות בריאותיות שונות ו / או בעיות הקשורות לשתיית אלכוהול. אולם, בדומה לחלק מהרופאים, מטופלים מביעים ספק בפתיחותם של צרכני אלכוהול כבדים לשוחח על צריכת האלכוהול שלהם עם רופאים, ובוודאי לא באופן כן. נראה כי האתגר הגדול ביותר הינו המודעות הנמוכה המאפיינת מטופלים בנוגע לכמות השתייה שלהם. דבר זה נובע באופן חלקי מהקושי לחשב את כמות האלכוהול שיש בפועל בכוס יין או בכוס ג’ין וטוניק. כך שהמעקב אחר כמות האלכוהול הופך לכמעט בלתי אפשרי כאשר נמזגים משקאות בבית ללא כלי מדידה סטנדרטיים.

סיבה נוספת להעדר המודעות היא שלרבים מאתנו, צריכת אלכוהול איננה נתפסת במונחים של העלאת סיכון לבעיות רפואיות או מחלות (זאת בניגוד לרופאים, אנשים האמונים על בריאות הציבורי ואפידמיולוגים אשר רואים צריכת אלכוהול באופן זה). צריכת אלכוהול נתפסת כשחקן מרכזי בהנאה, כיף ועריכת חגיגות. משמעות הדבר היא שחלק מהמטופלים ימנעו מלהכיר בכך שהם שותים יתר על המידה ו/או יטילו ספק בשאלה מדוע אדם המטפל בהם מצפה מהם להפחית כמויות שתיה. בהקשר זה, מטופלים מדווחים לנו שהם מיישמים בעצמם מגוון אסטרטגיות שנועדו לצמצם את כמות השתייה המבוססות על מוסר השכל שהם למדו מניסיון חיים של משפחתם, חבריהם והקבוצות החברתיות אליהן הם משתייכים. לכן, חלק מהמטופלים מוצאים תועלת מצומצמת בייעוץ שמציעים להם רופאים ואחיות בנוגע לשתייה, ייעוץ הנתפס בעיניהם כלא רלוונטי לחייהם.

המלצות מעשיות

כיצד ניתן להשתמש בעמדות, תפיסות וחוויות שדווחו לעיל בכדי לשפר הטמעת טיפול קצר-מועד בנושא צריכת אלכוהול ברפואה הקהילתית?

• ראשית, היו סמוכים ובטוחים שסביר ומקובל לשאול מטופלים על הרגלי השתייה שלהם. ממצאים מעידים כי ישנה סבירות נמוכה ביותר שמטופלים יפגעו משאלות אלו.
• יש לשאול שאלות בנוגע ל”איך” ו”מדוע” מטופלים שותים ולא רק “כמה” שותים. ניסוח כזה יעצים את הרלוונטיות והמשמעות של כל ייעוץ שינתן כיוון שהוא יכלול הכרה בערכים החברתיים והתרבותיים המעצבים את התנהגות השתייה של מטופלים.
• בהמשך, בהתבסס על תיאור המצבים בהם מטופלים מעידים על כך שהם ישתו כמות גדולה בסבירות גבוהה, עזרו להם לפתח אסטרטגיות מניעה שמטרתן להתמודד באופן ממוקד עם רגעי הסיכון הקריטיים. אם אפשרי, מומלץ לבנות אסטרטגיות אלה תוך שימוש בטקטיקות שמטופלים רבים תופסים כאפשריות ואפקטיביות. לדוגמא, צמצום כמות השתייה בתנאים מסוימים כגון בבית, או עם קבוצות חברתיות מסוימות כגון ילדים.
• ולבסוף, כיוון שהזמן בקליניקה הינו תמיד מוגבל, התמקדו במתן ייעוץ בנושא שתיה למטופלים להם בעיות הקשורות באופן מובהק עם צריכה מופרזת של אלכוהול כגון לחץ דם גבוה, בריאות נפשית או בעיות במערכת העיכול. גישה זו תאפשר שימוש ממוקד במשאבים יקרים והיא נתפסת כסבירה ומתקבלת על הדעת בקרב המטופלים עצמם.

Translated by: Dr. Maya Golan and Prof. Noa Vilchinsky

The Psycho-Cardiology Research Lab

Bar-Ilan University, Israel

http://vilchinskynoa.wix.com/psychocardiolab