Communication

תובנות מתחום מדעי ההתנהגות על מגיפת קורונה COVID-19:

נכתב בידי שיין טימונס, מכון המחקר הכלכלי והחברתי, אירלנד

ממשלות מכל רחבי העולם התגייסו למאמץ לבלום את התפשטותו של נגיף קורונה, אך להתנהגותם של אנשים תהיה חשיבות מכרעת בקביעת הצלחתם במשימה זו. היחידה למחקר התנהגותי במכון המחקר הכלכלי והחברתי שבדבלין עובדת בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות של אירלנד במטרה לעדכן אותם בתגובות למגיפת קורונה. כחלק מפרוייקט זה, ערכנו סקירה של מעל למאה מאמרים מדעיים והתחלנו לבחון דרכים באמצעותן ניתן להעביר לציבור מסרים מקדמי בריאות באופן היעיל ביותר. בסקירה המדעית התמקדנו בספרות הרלוונטית לשלושה תחומים שהיוו את הבסיס להעברת מסרים מקדמי בריאות לציבור במדינות שונות: שמירה על היגיינת הידיים, מגע בפנים ובידוד. אנו מתייחסים גם לספרות רחבה יותר אודות דרכים המקדמות התנהגות בריאותית ותקשורת יעילה במצבי משבר. 

היגיינת ידיים:

דרכים לשיפור היגיינת הידיים במסגרות המספקות שירותי בריאות נחקרו רבות. ישנן ראיות חזקות לכך שחינוך ומודעות אינם מספקים, ודווקא שינויים פשוטים בסביבה יכולים להיות יעילים במיוחד. הפניית תשומת הלב למתקנים המספקים חומרי חיטוי ידיים על בסיס אלכוהול, כמו למשל, על ידי הצבתם בנתיב מרכזי וסימונם בצבעים בהירים, מעלה באופן דרמטי את השימוש בהם, יותר מאשר הגדלת מספר המתקנים. כמו כן, רמיזה כי השימוש בהם מקובל חברתית גם היא בעלת אפקט חיובי. שאלות ישירות אך מנומסות, כדוגמת “האם רחצת את ידיך?” בהגעתו של מטופל או מבקר, הן דרך פשוטה לתקשר נורמות אלו. בניית הרגלים שכאלו בעת הזו ושמירה עליהם, גם כאשר המגבלות יופחתו, הן חשובות ביותר. 

מגע בפנים:

בשונה מהממצאים אודות היגיינת ידיים, לא מצאנו מחקר התערבותי אודות הפחתת המגע בפנים. סביר להניח כי מודעות לא תהיה יעילה במקרה זה: לגרום לאנשים להיות ערים לכמות המגע בפנים שלהם עלולה אפילו להגביר את כמות הפעמים שהם עושים זאת. בהיעדר מידע על התערבויות מוכחות, פסיכולוגים יכולים להסתמך על מודלים כלליים יותר לשינוי התנהגות, כמו מודל הגלגל לשינוי התנהגותי, מיפוי התערבויות או מסגרת ה-EAST. המכון שלנו וגם חוקרים אחרים ממליצים לבחון דרכים להמיר את המגע בפנים באלטרנטיבות (כמו שימוש בשרוול או בניר טישו), במקום להימנע מהמגע לחלוטין.

בידוד:

בידוד עצמי של אנשים עם סימפטומים או כאלה שהיו בקרבת אדם הנושא את המחלה הינו מציל חיים, אך גם עלול להביא להשפעות פסיכולוגיות שליליות. בידוד חברתי ובדידות נמצאו כמשפיעים על רווחה נפשית בדומה לגורמי סיכון אחרים כמו עישון. סקירה של 24 מחקרים שנערכו על אנשים שבודדו במגפות קודמות, העלתה סיכון המתמשך מעבר לתקופת הבידוד, כולל עליה בשכיחות הדיכאון עד שלוש שנים לאחר מכן. העובדים בשירותי הבריאות עלולים להיות בסיכון רב יותר, כיוון שלהשפעות הפסיכולוגיות השליליות של הבידוד מתווספות דאגות על כך שאינם תומכים בעמיתיהם לעבודה או במטופליהם. הרשויות צריכות להציע שירותי בריאות נפש נוספים ובפרט מקוונים, במיוחד עבור קבוצות סיכון. עזרה לאנשים לתכנן את הבידוד העצמי שלהם עשויה לסייע גם כן.  ארגוני הבריאות העולמיים וכן משרדי הבריאות הארציים (כדוגמת ה- NHS בבריטניה ומשרד הבריאות הישראלי), מספקים המלצות שיעזרו להתמודד. המלצות אלו כוללות שמירה על קשר עם אחרים בטלפון או במרחב האינטרנטי, התעמלות במידה וחשים טוב ושמירה על השגרה

קידום התנהגות מועילה:
ההשלכות של הידבקות בנגיף הקורונה (COVID-19) שונות עבור כל אדם. אנשים מבוגרים ואנשים עם מחלות רקע נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה מאשר אנשים צעירים ובריאים. עם זאת, בריאותם של אלו הנמצאים בסיכון תלויה לא רק בהתנהגות שלהם עצמם, אלא גם בהתנהגותם של אחרים. ישנן ראיות מוצקות ליעילותן של אסטרטגיות המקדמות שיתוף פעולה כאשר פעולות המטיבות רק עם הפרט אינן בהכרח מטיבות עם הקבוצה כולה. בהקשר זה תקשורת יעילה היא חיונית. קידום זהות קבוצתית תוך שימוש במשפטים כגון: “נעבור את זה יחד” יוביל לשכיחות רבה יותר של התנהגות סולידרית, כמו גם חוסר לגיטימציה מנומסת כלפי התנהגויות שאינן תורמות (למשל קניות המוניות הנובעות מפאניקה). מחקרים מראים כי הדגשת הקורבן שנעשה על ידי האחר מעודדת את העזרה הציבורית. ספרות הולכת וגדלה הבוחנת את דפוסי התקשורת בעת מגפת הקורונה הנוכחית כבר מראה מעלה שהדגשת הסיכון לאחר ומסרים חברתיים הקוראים להימנע מהפצת הנגיף הינם יעילים יותר מאשר עצות או הודעות כיצד להימנע מלהידבק בו.

העברת מידע עת משבר:

הפסיכולוגיה של תקשורת סיכונים מדגישה עקרונות נוספים שיכולים להיות יעילים  עבורפסיכולוגים המתקשרים עם מטופלים ולקוחות אודות מגפת הקורונה. מהירות, אמינות ויושרה חשובים במובן זה. באופן כללי יותר, פסיכולוגים יכולים לשקף את חוסר הוודאות שלהם עצמם ואת האמפתיה שלהם לקושי שאנשים נאלצים להתמודד עימו במהלך המשבר. חשובה גם הדגשת היעילות של פעולות שעושה האדם במטרה לאזן את החרדה עם קצת אופטימיות. 

המאבק בהתפשטות הקורונה דורש אינטגרציה של תחומי מדע רבים. גם לתאוריה ולמתודולוגיה של מדעי ההתנהגות יש תפקיד משמעותי. בחינה מהירה של המלצות מדעי ההתנהגות במערכי מחקר ניסויים  הינה חשובה למקסום התועלת שיכולה לנבוע מתיאוריות אלו.

המלצות מעשיות:

  • שיפור שמירה על  היגיינת ידיים תוך שילוב קמפיינים להגברת מודעות עם הצבת עמדות חיטוי ומסרים עדינים לכך שהשימוש בהן הינו נורמה המצופה מהציבור.
  • הרתעה ממגע בעור הפנים אינו מספיק – שנו את האווירה החברתית והפיזית באמצעות יצירת נורמה חדשה של מגע בפנים עם השרוול או טישו. 
  • עידוד הציבור לאמץ שימוש במדיה החברתית המקוונת ושמירה על שגרה מסוימת עשוי לצמצם את הנזק הפסיכולוגי הנגרם מבידוד. אך נוסף על כך יש להוסיף סיוע של שירותי בריאות הנפש.
  • מועיל להדגיש את חשיבות הערבות ההדדית בהתמודדות הנוכחית ולהבליט קבוצות סיכון כדי לקדם התנהגות מועילה, זאת תוך התייחסות  ביקורתית להתנהגויות שאינן מועילות.
  • איזון חרדת הציבור עם מסרים אופטימיים אודות היעילות של פעולות הפרט במלחמה בהתפשטות הקורונה.

Translated by Hodaya Wolf, Yuval Naor, Noa Givoni, Koral Itzhaki, and Prof. Noa Vilchinsky

The Psycho-cardiology Lab

http://vilchinskynoa.wixsite.com/psychocardiolab

Please follow and like us: