קרי צ’מברליין, אוניברסיטת מאסיי, אוקלנד, ניו זילנד
מה אנשים עושים עם תרופות מהרגע שהן נכנסות הביתה? באופן מפתיע, רק מעט מחקרים ניסו לענות על שאלה זו. עם זאת, מדובר בשאלה חשובה משום שמרבית התרופות ניטלות תחת פיקוחו של המשתמש בלבד. תרופות מרשם הינן מפוקחות אך מרגע שנרשמו ונקנו, ההנחה היא שהן נלקחות בהתאם להוראות. בנוסף, לאנשים ישנה גישה למגוון רחב של תרופות ללא מרשם (למשל לשיכוך כאב), תרופות אלטרנטיביות (תכשירים הומאופתיים) ותכשירים בריאותיים אחרים שאינם נחשבים תרופות (למשל תוספי תזונה או משקאות פרוביוטיקה). יחד עם זאת, קיימת שונות משמעותית בחופש הגישה לכל סוגי התרופות בין מדינות.
תרופות מכל הסוגים הן אובייקטים חברתיים מורכבים וזו טעות לחשוב עליהן רק כטכנולוגיות רפואיות שכאשר הן נלקחות בהתאם להוראות הן מרפאות או מקלות על מצבים רפואיים. לתרופות ספקטרום רחב ומשתנה של יחסי כמות-תגובה. לתרופות מסוימות (למשל פרצטמול) יש אינדקס תרפויטי רחב (ניתן ליטול טווח רחב של מינונים עם השפעה מטיבה), בעוד שתרופות אחרות (למשל לבותירוקסין) יש אינדקס תרפויטי מצומצם (שינויים קטנים במינון עשויים להוביל לכישלון בטיפול או לתופעות לוואי קשות). בנוסף, לכל תרופה ישנן תופעות לוואי כאלה או אחרות, חלקן מינוריות ולא מורגשות ואחרות משמעותיות ואף קשות. בעוד שלתרופות עצמן ישנן השפעות משתנות, גם בני אדם שונים במידת העמידות שלהם לתרופות, ועמידות זו אף עשויה להשתנות עם הזמן עם נטילה מתמשכת של תרופה.
ישנן ראיות ממשיות לכך שרק כחמישים אחוזים מהתרופות הנרשמות ניטלות בהתאם להוראות. הדבר קורה בעקבות מגוון סיבות, כגון חוויה של תופעות לוואי, חשש מהתמכרות, ואמונות הנוגעות למחלה, לתרופות או לטיפול.
בשל כך, חשוב להבין כיצד הדיוטות תופסים את המשמעות של תרופות בחיי היום יום שלהם. ערכנו מחקר שכלל 55 בתי אב שנבחרו מתוך 4 ערים בניו זילנד. לא נבדקה ההיענות בפועל ללקיחת תרופות, אלא- משתתפי המחקר התבקשו לדבר על הרגלי נטילת התרופות שלהם, על סוגי התרופות שיש להם בבית, ומיקומן בבית.
ממצאי המחקר העיקריים היו:
- מגוון רחב של תרופות מכל הסוגים, תרופות מרשם, תרופות ללא מרשם ותרופות אלטרנטיביות – היו שכיחות בכל בתי האב ומידת הפיזור בבית היתה רבה. מיקום התרופות היה מאורגן ורלוונטי לשימוש, כאשר שתרופות משותפות אוכסנו במקום מרכזי (במטבח או בסלון), תרופות אישיות אוכסנו בחללים פרטיים יותר (חדרי שינה או חדרי אמבט), ותרופות ישנות אוחסנו רחוק (בארונות מטבח או בעליות גג). מיקום התרופות שיקף את הקשרים המשפחתיים והרגלי הצריכה בבית.
- אנשים הבינו והשתמשו בתרופות באופנים שונים מאוד, החל מהימנעות משימוש, ועד דרכים שונות של היענות, התאמה והרחבה של השימוש בהתאם לסוג התרופה והמחלה.
- למשל, לאחדים הייתה גישה אופיינית לנטילת אנטיביוטיקה: “אני לא לוקח אנטיביוטיקה…צריך לשמור אנטיביוטיקה רק למקרים קשים”.
- אחרים הפחיתו את השימוש בתרופות פסיכיאטריות בגלל תופעות הלוואי שלהן ובשל חשש מתלות: “אני רוצה להיות אדם המסוגל לתפקד בחברה…על מנת להבריא הייתי צריך למעשה להפסיק את נטילת התרופות”.
- אנשים שהשתמשו בתרופות אלטרנטיביות לרוב נמנעו לחלוטין מתרופות מקובלות: “אני מעדיפה לנסות ולחכות שזה יעבור או להשתמש באלטרנטיבה אחרת במקום לקחת סמים”.
- אחרים שינו את המינון בהתאם לסימפטומים: “נרשם לי מינון גבוה יותר אבל החלטתי לקחת כמה שפחות”.
- הרגלי הצריכה היומיים האלה הושפעו מההבנה של אנשים את הערך והמקום שיש לתרופות בחברה. תרופות עשויות ליצור הפרעות כשהשימוש בהן “אינו טבעי” ומונע מתחושות של פחד וחרדה המתוגברות ע”י חברות לשיווק תרופות וסיפורים מהתקשורת והמדיה, או שהן יכולות ליצור סדר כשהן נתפסות כמשהו שנועד לספק “איזון” ולהחזיר לאדם סדר ושליטה על מצבו. תרופות מעוררות גם רגשות של מוסר כשהן נתפסות “כרוע הכרחי” שהשימוש בו דורש ערנות אישית של המשתמש או כשהנטילה שלהם נתפסת ככישלון מוסרי של האדם החולה או כסטיגמה של הגוף החולה.
במקום להתייחס להרגלי השימוש בתרופות של הדיוטות כמוטעים או אי-רציונליים, אנו טוענים שיש להם הגיון משל עצמם, המושתת על “פרמקולוגיה של הדיוטות”, כשההסתכלות של אנשים על שימוש בתרופות מושפעת הן מהמחלה שעבורה הם מבקשים טיפול והן מנרטיב הבריאות האישי שלהם. פרמקולוגית ההדיוטות הזו משפיעה ומשנה את הרגלי נטילת התרופות בבתים בדרכים שצוינו למעלה ומספקת הסתכלות שחסרה בגישות רבות להבנת נטילת תרופות. ניתן לסכם ולאמר שלתרופות בבתים יש חיים חברתיים משל עצמם.
המלצות
- אנשי מקצוע בתחום הפסיכולוגיה של הבריאות צריכים להבין שנטילת תרופות היא נוהג חברתי ולגשת אליה ככזאת, במקום להתייחס אליה רק מזווית הראיה הביו-רפואית של היענות.
- ניתן להבין נטילת תרופות כפעילות הממוקמת בין מנהגים ביתיים המושפעים מממדים של זמן ומרחב בחיי היום יום בבית. על אנשי הטיפול המבקשים לעזור למטופליהם בכל הכרוך בהיענות לתרופות לפענח את ההרגלים הללו על מנת שיוכלו לספק עצות הקשורות לדינמיקה החברתית ולהקשר המשפיעים על השימוש היומיומי בתרופות.
- על אנשי מקצוע העוסקים הפסיכולוגיה של הבריאות לדבר עם מטופליהם על נטילת תרופות בצורה פתוחה, ולאתר המלצות שימוש התואמות את הבנת המטופל את מחלתו, את האופן שבו הוא תופס את ערכן של תרופות, ואת האופן בו ניתן להכניס את נוהג נטילת התרופות להתנהלותו היומיומית.
Translated by: Jenny Gutman and Dr. Noa Vilchinsky
The Psycho-Cardiology Research Lab
Bar-Ilan University, Israel
http://vilchinskynoa.wix.com/psychocardiolab
