נכתב על ידי Maes & Véronique De Gucht מאוניברסיטת Leiden בהולנד

במהלך העשורים האחרונים, התרחש שינוי משמעותי בתפיסת תפקיד הפרט בתוך מערכת הבריאות, מתפיסה בה הפרט מציית או נענה לדבריו של הרופא, לתפיסה בה הפרט מנהל את המחלה בעצמו ולוקח אחריות על מצבו הבריאותי. תפיסה זו התפתחה לרעיון של “ניהול עצמי”- תהליך שבו האדם קובע עבור עצמו מטרות בריאותיות ואת ההתנהגויות שעליו לבצע על מנת לקדם מטרות אלו. בכדי להדגים את תהליך הניהול העצמי, נשתמש בדימוי של ה’אורובורוס’ ((ouroboros, אותו סימן עתיק בצורת נחש הבולע את זנבו.

ישנם שלושה שלבים בתהליך הניהול העצמי: (1) מודעות למטרות וקביעת מטרות; (2) פעילות אקטיבית להשגת המטרות ו- (3) השגת המטרות, תחזוקה של המטרות שהושגו או התנתקות מהן. נדגים את שלושת השלבים, דרך שימוש בדוגמא מהמקרה של ג’ון, שהתמודד עם התקף לב.

שלב 1:

בשלב הראשון, על הפרט להיות מודע ולקבוע סט של מטרות אישיות הקשורות לשינוי בריאותי שברצונו לבצע. לדוגמא, ניתן לשאול את ג’ון ‘מה המשמעות של החלמה עבורך?’ ייתכן שתשובתו תהיה לעשות הליכות בטבע עם הנכד. בשלב התחלתי זה, ייתכן והמטרה הראשונה של ג’ון תהיה להתחיל לבצע הליכות קצרות בשכונה. חשוב שהמטרה תגיע משאיפותיו או רצונותיו של האדם עצמו, ושהיא אכן תהיה ברת השגה בהתחשב במצבו הבריאותי. מטרות כאלו לרוב יושגו בקלות רבה יותר מאשר כאלו שנכפות מהחוץ. בנוסף, אם המטרה הושגה, היא תלווה בתחושה מוגברת של בעלות על אותה הצלחה. טכניקות של ראיון מוטיבציוני יכולות לעזור בקביעת מטרות בקרב אנשים שחסרה להם המוטיבציה הפנימית.

שלב 2:

השלב השני מאופיין כאמור בפעילות להשגת המטרות שהוצבו קודם לכן. בשלב זה, על הפרט לגשר על הפער בין הקוגניציה, כלומר הכוונות שלו, לבין ההתנהגות (The Intention-Behavior Gap). לשם כך, יש לייצר ‘תוכנית פעולה’ הפורטת בדיוק מתי, איך ואיפה יש לבצע את ההתנהגות הרצויה. נחזור ונדגים דרך המטרה של ג’ון: ‘החל מהשבוע הקרוב, אלך עם אשתי למכולת לקנות אוכל בימים ב’,ד’ ו-ו’ בשעה שלוש בצהריים’. תוכניות כמו זאת, המכילות מידע מפורט בנוגע למטרה שהוצבה, הוכחו כיעילות יותר בהשגת מטרות הקשורות לפעילות גופנית, אכילה בריאה והתנהגויות בריאות נוספות.

קיימים שלושה מנגנונים רגולטורים שלוקחים תפקיד חשוב בשלב זה. הראשון הוא מנגנון הפידבק, הכולל ניטור והערכת ההתקדמות בתהליך. לדוגמא, נבקש מג’ון לתעד את הפעילות שלו ונראה האם הוא אכן הגיע ליעד שהציב עבור עצמו. במידה ולא, נאתר מה היו אותם מכשולים שהופיעו בדרך. המנגנון השני, קשור לתהליכים עתידיים שהאדם צופה שיתרחשו. המנגנון כולל ציפייה לתוצאה מסוימת (מה האדם חושב שיקרה), וכן אמונות באשר למסוגלות העצמית שלו (האם האדם חושב שהוא אכן מסוגל לבצע את אותה ההתנהגות). מנגנון זה מוגבר ע”י צפייה באנשים אחרים מצליחים, התקרבות למטרה האישית וקבלת עידוד ותמיכה מהסביבה. מסיבה זו, על המטפל ליצור קשר עם אחרים בעלי מטרות דומות שהושגו בהצלחה, לעודד התקדמות לעבר השגת המטרה ולספק מרחב תומך למטופל. המנגנון השלישי כרוך בהפעלת תהליכי בקרה. אלו יבטיחו את המשך המאמץ והחתירה למטרה, למרות המכשולים והקשיים שיופיעו בתהליך. במידה ומתרחש אירוע שמסיח את הדעת מהמטרה שנקבעה (לדוגמא אירוע חיים מורכב), הוא עלול להשפיע באופן משמעותי על הסיכוי להשגת המטרה. כשלון בהתקדמות מקושר פעמים רבות לרגש שלילי. אם מצב זה אכן מתרחש, נרצה לאפשר עיבוד של תחושות אלו, והתייחסות לתהליך הלמידה במתרחש בעת ההתמודדות עם הקושי.

שלב 3:

השלב האחרון מתייחס להשגת המטרות, תחזוקה של המטרות שהושגו או התנתקות מהן. השגת מטרות איננה הסוף, אלא התחלה חדשה. כעת המטופלים יכולים ליצור מטרות נוספות אליהן היו רוצים להגיע. לעומת זאת, אם המטרה שנבחרה מתגלה כקשה לשימור, מומלץ להניח לה ולבחור מטרה חלופית הניתנת לניהול בצורה מיטיבה יותר. בדוגמא שלנו, ג’ון יכול להמשיך לדחוף אל עבר המטרה הראשונית, או להחליפה ב’הליכה קצרה עם הכלב בכל יום’. גם בשלב זה, מנבאים חשובים עבור היכולת לשמר ולתחזק את המטרה הם תחושת מסוגלות העצמית ותמיכה חברתית.

מחקרים רבים תמכו ביעילותם של התערבויות הניהול העצמי עבור התנהגויות בתחום הבריאות- בקרב אנשים בריאים וכן בקרב אנשים המתמודדים עם מחלות כרוניות שונות כגון, הורדה במשקל בקרב אנשים המתמודדים עם סוכרת סוג 2, פעילות גופנית בקרב אנשים עם דלקות פרקים, שינוי אורח חיים בקרב אנשים הנמצאים בשיקום לב, ומציאת איזון בין פעילות ומנוחה בקרב אנשים עם תסמונת עייפות כרונית.

1. עודד את המטופל לייצר מטרה הקשורה לנושאים של בריאות באופן מותאם אישית (לדוגמא, ‘מה היא החלמה עבורך?’). מטרות אלו צריכות להיות ספציפיות, חשובות עבור הפרט, לא קלות או מורכבות מדי ואפשריות לביצוע בתוך מסגרת זמן מוגדרת.
2. עזור למטופל ביצירת תוכנית פעולה ע”י הצגת שאלות ספציפיות כמו מתי, איפה, למשך כמה זמן ואיך המטופל יפעל על מנת להשיג את מטרתו.
3. בקש מהמטופל לבנות סולם היררכי של מטרות, שיגדיר צעדים מדידים אל עבר השגת המטרה.
4. הגבר את תחושת המסוגלות העצמית של המטופל- הבא דוגמאות של מטופלים אחרים שהשיגו מטרות דומות תוך עידוד התקדמותו אל עבר מטרתו שלו. למד את המטופל כיצד להתגבר על כישלונות ומכשולים המופיעים לאורך הדרך.
5. תמוך בשימור המצב לאחר השגת המטרה. במידת הצורך, עזור למטופל לייצר מטרה חלופית שתהיה פשוטה יותר לניהול ותחזוק.

Translated by: Maia Asher and Dr. Noa Vilchinsky

The Psycho-Cardiology Research Lab

Bar-Ilan University, Israel

http://vilchinskynoa.wix.com/psychocardiolab