Communication

שיח מטופלים: מה הרופא אומר בבירור, ומה המטופל בבירור לא מבין מאת אן מארי פלאס, המרכז הרפואי האוניברסיטאי בגוטינגן, גרמניה

לפני זמן מה, דרמטולוג שעובד כמומחה לפסוריאזיס (מחלת עור כרונית) במרכז אוניברסיטאי, התלונן בפני על כך שמטופלים רבים לא משתפים פעולה עם הטיפול, על אף שנקבעו מטרות הדדיות והתקבלה החלטה משותפת.

קבלת החלטות משותפת הוגדרה כ”גישה שבה רופאים ומטופלים חולקים את העדויות הטובות ביותר כאשר עליהם לקבל החלטות“; הצורך בכך מתקיים בעיקר כאשר קיימת התלבטות בין שתי אפשרויות טיפוליות, או כאשר יותר מאדם אחד מעורב בטיפול. גם המטופלים וגם הרופאים תורמים לתהליך קבלת ההחלטות הרפואיות, והמטופלים מקבלים תמיכה המאפשרת להם לשקול את האפשרויות השונות. קבלת החלטות משותפת הופכת נפוצה יותר ויותר במדיניות בריאות, כאשר בעלי מקצוע רבים בתחום הבריאות מקדישים מאמצים לפעול בצורה ממוקדת-מטופל ככל האפשר. בעיקר משום שצורת תקשורת זו יכולה להשפיע לטובה על מידת הביטחון של המטופל ועל שיתוף הפעולה עם הטיפול.

בבסיסה, קבלת החלטות משותפת מבוססת על הבנה וכבוד הדדי. הרופאה והמטופל הם שותפים שווים בתהליך זה, ושניהם תורמים לקבלת ההחלטה באמצעות הניסיון והידע של שניהם. איש הטיפול תורם בעזרת הידע והניסיון הרפואיים שלו או שלה, והמטופל מוסיף ידע וניסיון מחייו האישיים. כמובן שכל זה קל יותר בגדר רעיון מאשר בגדר ביצוע. בעוד שאנשי טיפול רבים טוענים שהם כבר “עושים את זה”, נתונים מסקרי חוויות של מטופלים מצביעים על כך שלרוב זה אינו המקרה.

רופאת העור ששוחחתי עמה עשתה לעצמה מנהג לא לקבל החלטות עבור מטופליה, אלא להחליט יחד איתם מה דרך הטיפול שתתאים להם. לכן היא לא הצליחה להבין מדוע המטופלים שלה עדיין היו חסרי מוטיבציה לנטול את התרופות שנרשמו להם, אפילו אחרי שווידאה שרשמה להם את הטיפול המועדף עליהם. כאשר תיארה את האופן שבו היא מיישמת את תהליך קבלת ההחלטות המשותף שהיא עורכת באופן יום-יומי, היא אמרה שמרגע שהמטופל נכנס לחדר, היא מיידעת אותו שתהליך הייעוץ יהיה שיתופי ושעליהם לקבל החלטה משותפת בנוגע לתהליך הטיפול.

לעתים, מטופלים זקוקים לזמן על מנת לבחון את המידע החדש ולשקול את העדפותיהם האישיות לפני שהם מתחייבים להחלטה חדשה. דבר זה נכון בעיקר כאשר העתיד של מצבם הרפואי איננו ידוע ועליהם לחשוב על התוצאות האפשרויות השונות של חוויה שאינה מוכרת להם. כשמציעים להם תפקיד בקבלת ההחלטה, מטופלים עשויים לחוש הפתעה או אפילו חוסר נחת מול האפשרויות השונות, וחוסר בטחון בנוגע לבחירה המועדפת. יידוע מראש של מטופלים בנוגע לאפשרויות הטיפול שונות, ועל כך שמצופה מהם להשתתף בתהליך ההחלטה, עשוי ;לשפר את היעילות של תהליך קבלת החלטות משותף.

על מנת לעזור למטופליה להחליט על הטיפול המועדף עליהם, רופאת העור הציעה נתונים באחוזים, כגון 10% או 20% של שיפור, בתור יעדים אפשריים. כשמטופל בוחר את האחוז המתאים לו, רופאת העור מסבירה איזה טיפול יידרש על מנת להגיע ליעד זה, כך משתפת הרופאה את המטופל באופן פעיל בתהליך קבלת ההחלטה. למרות זאת, מטופליה עדיין לא נטלו את הטיפול התרופתי באופן סדיר, אפילו כשזה היה הטיפול שתאם את בחירתם האישית. שאלתי אותה האם היא חשבה שהמטופלים הבינו את המשמעות של 20%, 30% וכדומה, והאם הם היו משתמשים באחוזים כדי לתאר את הרגשתם באשר להקלה בתסמינים גם מול אנשים אחרים.

חלק מהקושי נעוץ בנטייה המובנית של אנשי מקצועות הבריאות לעשות שימוש בשפה שהיא שקופה בעיקר לקולגות המקצועיים שלהם. שפה רפואית יכולה להיות מסובכת, ועדויות מראות שכמחצית מהמטופלים נאבקים בניסיון להבינה. שימוש בז’רגון ובמונחים אבסטרקטיים יכול להוביל לטווח רחב של פרשנויות שיכולות להתרחק מאוד ממה שהתכוון אליו הרופא. יתרה מכך, גוף ידע נרחב מראה שכלי ההערכה בהם עושים שימוש מול מטופלים נתונים גם הם לפרשנות שגויה באופן משמעותי, או שהם לא מצליחים למדוד מה שנדרש מהם. אנשים עשויים לסמן בשאלון שהם לא יכולים ללכת מרחק של 500 מטרים, כאשר לאחר שיחה עמם מתברר שהם מסוגלים להסתובב ברגל במשך שעה שלמה בקניון.

הסברתי לרופאה שאם אני הייתי המטופל המתמודד עם פסוריאזיס, הייתי רוצה להגדיר כמטרות דברים כגון להיות מסוגל ללחוץ יד של מישהו או למשל, ללכת עם חולצה קצרה. היא הסתכלה עלי והחלה לצחוק, היא הודתה שיש צדק בדברי אך שהיא מעולם לא חשבה על כך בעצמה. יתרה מכך, היא לא הבינה שיידוע המטופל מראש על תהליך קבלת ההחלטות המשותף עשוי להגביר את יעילותו.

יש חשיבות רבה לכך שאנשי מקצועות הבריאות יהיו מודעים למטופלים שלהם, ולמה שהמטופלים שלהם מבינים. תובנה זו איננה רלוונטית רק לאותם מטופלים בעלי ידע ממוגבל בתחום הבריאות. כל המטופלים באשר הם ייהנו מקבלת מסרים ברורים, בהירים ושאינם עמוסים במונחים רפואיים. כמו כן זה קריטי,  שרופאים יתקשרו בשפה שהמטופלים רגילים אליה, ויבטאו את עצמם במילים שהמטופלים עצמם עושים בהן שימוש.

השלכות פרקטיות:

  • הגברת ההשתתפות של מטופלים בתהליכי קבלת החלטות עשויה להעלות את שיתוף הפעולה שלהם עם הטיפול ולשפר את תוצאות הטיפול.
  • על אנשי המקצוע להתבטא במילים שהמטופל משתמש בהם (זאת אומרת, להימנע מז’רגון רפואי).
  • זכרו שלמרות שאתם אומרים דברים שהינם ברורים מאוד עבורכם, יש מקום נרחב לחוסר הבנה. לכן, בדקו תמיד אם גם המטופל הבין את מה שאמרתם.
  • הציעו למטופל זמן ומידע נגיש שקל להבינו; ודאו שהתכוננתם לקראת מתן ייעוץ משמעותי.
  • יידעו את המטופלים מראש מה מצופה מהם בתהליך קבלת החלטות משותף.

Translated by: Eran Katz and Dr. Noa Vilchinsky

The Psycho-Cardiology Research Lab

Bar-Ilan University, Israel

http://vilchinskynoa.wix.com/psychocardiolab

Please follow and like us: