זוז יותר, שב פחות בעבודה: בואו לא נשב לדבר על זה!

מאת סטיוארט בידל, אוניברסיטת דרום קווינסלנד, אוסטרליה

 

אני כותב את הבלוג הזה ביום האהבה! הקרן לקידום הבריאות באוסטרליה, “כדור ארץ כחול” (Bluearth), הפיקה כמה קטעי וידאו משעשעים המעודדים אותך להשתמש בכיסא שלך פחות על ידי “פרידה מהכיסא שלך” (כמו להיפרד מבן הזוג שלך, ראה את הסרטונים כאן).

אז, מה העניין, בעצם? בעיקרו של דבר, בעקבות שינויים באופן שבו רבים מאיתנו עובדים, אנחנו יושבים יותר מדי והוכח שזה רע לבריאות שלנו. למשל – הרבה אנשים נוהגים לעבודה, יושבים מול שולחן רוב היום, נוהגים הביתה ואז ממשיכים לשבת מול הטלוויזיה והמחשב במשך רוב הערב.

מקום העבודה, אם כך, בשל לשינוי התנהגותי ובריאותי. אך כיצד ניתן לשנות התנהגות כה שגרתית כמו ישיבה, המעוגנת בנורמות חברתיות חזקות כל כך, ומחוזקת על ידי  מערכות מפותחות המציעות ישיבה נוחה ומספקת ומעודדות בעקבות כך הפחתה בתנועה?

ראשית, חשוב לציין כי הפחתת הישיבה איננה הפתרון היחיד. עלינו לשאוף לעזור לאנשים להגביר את תנועתם היום-יומית באמצעות פעילות גופנית, רצוי במידת קושי בינונית עד נמרצת.

בנוסף, ביצוע המעבר מישיבה ממושכת לעיסוק גובר בפעילות גופנית קלילה חשוב גם הוא. המעבר יכול לכלול פעילות קלילה כמו לקום מהכיסא ולדבר עם עמית במקום לשלוח לו דוא”ל, שימוש במדרגות או עיסוק במה שאנו מכנים “מעברים מישיבה לעמידה” בפגישות עבודה.

אם כך, מה יכול לעבוד? ערכנו סקירה שיטתית של טכניקות לשינוי התנהגותי הכוללות גם התנהגויות בעבודה. כ-20 מתוך 38 הטכניקות שנסקרו התבצעו בהקשר של מקום עבודה. מתוכן, דירגנו כ-15 התערבויות (כ-39%) כמבטיחות במיוחד עבור שינוי התנהגותי.

הטכניקות שמבוססות על שינוי האווירה (למשל, הצבת שולחנות “ישיבה לעמידה”) שכנוע או חינוך (למשל, העברת סמינר על ההשפעות הבריאותיות של ישיבה ותזוזה בעבודה) הניבו את התוצאות המשמעותיות ביותר. וויסות עצמי (למשל, ניהול יומן), פתרון בעיות (למשל, פתרונות אימון למשרד) וארגון מחדש של הסביבה החברתית או הפיזית נמצאו כטכניקות שינוי ההתנהגות המבטיחות ביותר.

על מנת לעזור לאנשים לשבת פחות ולנוע יותר במהלך יום העבודה אך עם זאת להישאר פרודוקטיביים ולא “לאבד כיוון”, השימוש בשולחנות “ישיבה לעמידה” הפך לפופולארי. העצה היא לשבור את הישיבה כמה שיותר במקום לעמוד לתקופות ממושכות. בהתבסס על תוצאות הסקירה, היינו מצפים ששולחנות כאלה יצליחו להוביל לשינוי התנהגותי, שכן הם מאפשרים שינוי בסביבה הפיזית. אבל יחד עם זאת, ייתכן שנצטרך לספק מידע ראשוני על היתרונות של טכניקה זו, כמו גם על פיתוח מודעות אקטיבית לנושא וויסות עצמי.

במחקר בו לא סיפקנו שולחנות כאלה, כלי הוויסות העצמי שסיפקנו לא התקבל בצורה מספקת ושינוי ההתנהגות לו ציפינו לא הושג. ניכר מכך כי חשוב גם לפקח על יישום מעשי של טכניקות שינוי התנהגות, כמו גם על מציאת כלי פיקוח עצמי המקובל על המשתתפים ונותן משוב ראוי ומתוזמן.

מספר המלצות מעשיות :

  1. עידוד ההנהלה הבכירה לתמוך במאמצים להפחתת ישיבה והגברת תנועה בזמן העבודה.
  2. סיפוק מידע חיוני על הגברת תנועה והפחתת ישיבה, רצוי בשילוב עידוד לפיקוח עצמי על זמני ישיבה (למשל, יומן פעילות)
  3. יצירת מדיניות או נורמה חברתית במסגרתה ניתן לעובדים אישור לשבת פחות ולנוע יותר בזמן פגישות. ניתן גם לעודד פגישות הליכה.
  4. אספקת שולחן “ישיבה לעמידה” במקום העבודה במידה ומתאפשר.
  5.   במידה ולא ניתן לספק שולחנות כאלה, ניתן לאלתר משימות בעמידה מדי פעם (למשל, שימוש בטאבלט על משטח עבודה מוגבה)

Translated by: Tamar Machlev and Dr. Noa Vilchinsky

The Psycho-Cardiology Research Lab

Bar-Ilan University, Israel

http://vilchinskynoa.wix.com/psychocardiolab